"מומחית זרה" בבייג'ינג – ד"ר שושן ברוש-ויץ

 

לחפור בסטריאוטיפים

חזרתי לסין, לבייג'ינג ולקמפוס של אוניברסיטת בייג'ינג לאחר חופשת קיץ בישראל. על ויזה של "מומחית זרה" עם נפש של מהגרת קטנה.
חוזרת לסין לאחר חופשה
כמו מהגרת עם תיקים

 

"אם תחפור חור למרכז האדמה תגיע בסופו של דבר לסין". חחחחחחח. זו אמירה הנאמרת לילדים אמריקאים המסבירה להם כמה סין רחוקה. מחנכים ילדים מגיל צעיר מאוד שהחיים בצד השני של העולם הם מוזרים ופוטנציאלית מפחידים".*

זו לא אמירה רווחת בישראל אבל היא לא רחוקה הרבה מהסטריאוטיפ "תה ואורז יש בסין בארץ הנידחת". כשאני מספרת לאנשים בישראל שאני חיה בסין, התגובות חופרות אוקיינוס של הפרדה בין שתי מדינות שחיות בשני הצדדים של אותה יבשת. למה? ועד מתי?

אני מתמקדת בסין כל השאר היסטוריה

בפרומו לסרט שיעלה בקרוב על מסכי הקולנוע בישראל שמעתי את גיבור המסך מצהיר: "אני מתמקד בסין. כל השאר היסטוריה."

את עדה להשתנות האנושות

את עדה להשתנות האנושות, אני אומרת לעצמי, משתמשת בניסוח של רון לשם ["מגילת זכויות הירח", עמ' 23] המרגיש ש"העולם נוסק". הוא נוסק כאן, בלי מעקב יומיומי וללא ליווי תקשורתי עולמי – וישראלי בכלל זה. סין משדרת תשדורת באין ספור אותות. צלחות הקליטה לא משחקות.

אין כאן נציגים קבועים של עיתונאים, שסין היא מוקד הכתיבה שלהם; אין כתבי טלוויזיה שיאמרו: "כאן גיל ישראלי, בייג'ינג"; אין ספרים ישראליים לתיירים מישראל בסין; איש לא מחכה לתרמילאים במעוזי ישראליות בבירת סין [כמו לילי בתאיילנד וכיוצא באלו, במקומות שונים בעולם].

אבל איתנו או בלעדנו צומחת בעקביות אימפריה חלופית, יצוקה לגובה ולרוחב, לא מגרדת שחקים. מאסיבית, עצומת מימדים, נחושה בדעתה להשיג מקום ראשון באולימפיאדת החיים על הגלובוס. כל יום מודדת לעצמה שיא עולם: באורך מסילות רכבת, בכמות מכוניות, בהתמודדות עם אסונות, בייצור תעשייתי, בפתיחת תערוכות, בתל"ג לאומי, בישורת השורות במצעד לאומי, במספר מנופים, במירוץ בחלל, במימדי אולמות, במימדי פסלים, בצפיפות אוכלוסין, בתזוזה מואצת אל עבר עתיד, ובמקביל במרדף אחר תרבות העבר: עוד לוחמי חרס נחשפו, אונייה טרופה נמשתה ממצולות, עוד כברת חומה שוחזרה – חמשת אלפים שנות תרבות. קריאה ראשונה!

ענקים פה

יותר פרפריים, פחות נמליים

יושבת או עומדת ברכבת התחתית. אין מערביים בקרון. סינים נעימי סבר מסביבי. רובם צעירים, לא גבוהים במיוחד, גם לא נמוכים. עדיין רזים וחטובים בדרכם הנערית. טומנים ראש בסלולרי, מקושטים, מעוצבי תספורות, שיער שחור נגוע אצל רבים בחום-אדום [אין סינים בבלונד], דומים-לא-דומים למקביליהם בעולם, אבל כבר לא שונים בהרבה, כמו פעם.

ויתרו על אופניים לטובת רכבת תחתית ולטובת ישראלים בתל אביב. איך שגלגל מסתובב… עכשיו התור שלנו לדווש! אז קניתי "אפוניים".

אפוניים

פה ושם יורקים [אוףףףף עם זה!]. עדיין רק טועמים קפה, יושבים במסעדות ולא בבתי קפה, אוהבים לערוך קניות, מכבדים את ההורים אבל גם "נוגסים" בכספם, מכוונים אותם לדאוג לעתידם, כלומר להישען על פנסיה ממקום עבודתם, ולשנות דפוסי רווחה ישנים [להישען על תמיכת הילד/ה]. יותר פרפריים, פחות נמליים.

פרפריים

PostEden

העיר סואנת אירועים. מופעים מקומיים ומופעים המגיעים מערים מרכזיות בעולם: ניו-יורק, לונדון, טוקיו, אמסטרדם, מוסקבה, מונטה-קרלו וגם תל אביב. תערוכות, תצוגות, פסטיבלים-כמה-פסטיבלים, פתיחות, ירידים, חיי לילה גדושים. הטיים-אאוט השבועי מציג את חלקם**. אני אוספת פתיתים: תצוגת כובעים במלון The Opposite House בסנליטון [23.9], הקרנת עבודות וידיאו אוסטרליות על מסך ענק ברחבה מול סטארבקס בסנליטון, ריקודים דרום-אמריקניים על במה סמוכה, ואם אתם כבר שם אז תציצו בתערוכת צילום של וואג; תערוכת פוסטרים הנוגעים לקולנוע שעוסק בסין [15.9 – 24.10]; במתחם 798 נפתחו עוד גלריות [וכמובן מסעדות וחנויות בוטיק], תערוכה מעניינת של הצלם ההולנדי אולף [Olaf] בגלריה "פריס-בייג'נג" במתחם 798 עד ה- 24.9; קרונות שרופים ושיירים מרוסקים של רכבת שנלכדה ברעש האדמה בסצ'ואן מוצגים ב"אולן סנטר" [UCCA] בתערוכה "Hope Tunnel" של Zhang Huan – אומן ואיש הפקה סנסציוני. דוגמה לחציית גבולות של מקום, אסון, הנאה, זוועה, יציבות ורעידה;

מנהרת התקווה

תערוכות אומנים פוטוריסטים במוזיאון הלאומי NAMOC; "פוסט-עדן" – תערוכה קבוצתית של אומנים במוזיאון לאומנות עכשווית; ב- Songzhuan – "קולוניית האומנים" הגדולה ביותר בבייג'ינג- נפתח the 6th Songzhuang Culture and Arts Festival שיימשך חודש ימים עד 10 באוקטובר; יריד אומנות בסוף השבוע [עד 19.9] ב- National Agricultural Exhibition Center; מתכוננים לחגוג את חג הירח [22.9] לכשיתמלא [בשיט סירות בארמון הקיץ]; Pace Beijing – מקבץ של אומנות סינית עכשווית כולל השנה מיצגי וידיאו פרובוקטיביים בעצימות נמוכה, לא ממש מה שמצהירים עליהם: the first collective appearance of vanguard art in the new century [עד ה-16 באוקטובר]; מועדוני סרטים עם הקרנות ושיח יוצרים; הקרנות מיוחדות במרכז התרבות של צרפת ובמכון סרוונטס; מופעי מוזיקה בש-פ-ע ובלי מחסומי שפה; יש כבר מחזמר בעיר, זמרי האופרה "מולן" קפצו מבייג'ינג למוסקבה [איזה חזיון!], אירועי אסיף וקטיף בכפרים הסמוכים. מרבדי פרחים מעטרים מדרכות. בפאתי כיכר טיאנאנמן עטויית אבן ובטון שתלו דשא [!]. האחד באוקטובר – החג הלאומי המציין את הקמת הרפובליקה העממית של סין, באוקטובר 1949 – בפתח. מורגשת תכונת חג… ובשולי וילה רבת תפארת בונים סוכה. מועדים לשמחה.

Posted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.