טיול לסין בהתאמה אישית
מעוניין לכתוב בפורטל סין
קורס לימוד סינית

שי־אן ("השלום המערבי") Xi'an - רקע הסטורי

(התיאור המלא נמצא במדריך למטייל בסין)

כל התמונות צולמו על ידי יגאל צור  

 

שי-אן, היתה בתקופת הטאנג העיר הגדולה והחשובה ביותר בעולם הישן (היא נקראה אז צ'אנג- אן, "השלום הנצחי") היעד הסופי של דרכי המשי, בירה של קיסרות מפוארת, ומרכז של תרבות חומרית ואמנותית, עשירה ומורכבת. אבל ההיסטוריה של המקום מתחילה אלפי שנים קודם לכן.

 

כמו הנילוס במצרים, הגנגס בהודו, הפרת והחידקל בעיראק, גם הנהר הצהוב של סין היה מרכז מיושב מהקדומים בעולם.

 

באזור התגלו שרידי אדם לאן־טיין, שחי בתקופה הפליאוליתית לפני כ־800 מאות אלף שנה, האדם־הקוף הזקוף הראשון, שמצאו עד כה באסיה הצפונית.

 

ב־1978 נתגלתה באזור דאלי, סמוך לשי־אן, גולגולת אדם הדומה לאדם הניאדרטלי, מלפני כ־200 אלף שנה. יחד אִתה נתגלו שרידי מאובנים של חיות כבת יענה, בונה וקרפיון, שהעידו, שבאותה תקופה היה האזור חם ולח יותר. מן התקופה הניאוליתית (האלף ה־6 עד ה־5 לפנה"ס), שבה נוצרו קומונות שבטיות במעבר מחיי נוודים אל התיישבות קבע וחקלאות, נתגלו בסביבה עשרות יישובים. האתר הידוע ביותר הוא כפר הבאנפו. תרבות אחרת מאותה תקופה, לונגשאן, ידועה בקַדרות השחורה שלה.

 

סמוך לשי-אן נמצא לפי המסורת קברו של הקיסר הצהוב, הראשון בחמשת הקיסרים-אלים אגדיים, חובב שלום גדול שנלחם רוב חייו גם בתוך המשפחה וגם עם מפלצות שונות, למד את אמנויות המלחמה מ"הנערה האפלה" ואת אמנויות אהבה מ"הנערה הצחורה", שאותן הנחיל לבני האדם יחד עם הרפואה, הבישול, הנגינה ולוח השנה. הוא משל בעולם קרוב לארבע מאות שנה ( כנראה באלף השלישי לפנה"ס) והשליט סדר וצדק, עד שנמאס לו, והוא נהיה דאואיסט, ופרש לחיי נצח על פסגה בהרי קונלון (הרי אלים ובני אלמוות במערב סין, בין שינג'יאנג וטיבט).

 

ב־221 כבש מלך צ'ין (צ'ין שה־הואנג־די, "הקיסר הראשון של שושלת צ'ין", את הממלכות הפיאודליות הסמוכות, והניח את היסודות לקיסרות סינית מאוחדת.

 

צ'ין שה־הואנג־די

סה־מא צ'יין ההיסטוריון הסיני הגדול בן המאה הראשונה לפנה"ס מספר, כיצד עלה הקיסר הראשון של צ'ין לכס המלכות. 

לנסיך הכתר של צ'ין היתה פילגש לא אהובה. הוא שלח את בנהּ (אחד מעשרים בניו) כבן ערובה למדינה שכנה. לו' בוּ־וֵי, סוחר עשיר ומצליח ריחם על הנסיך ואמר: "זוהי סחורה נדירה". הוא הציע לו תוכנית שתעלה אותו לשלטון: לפילגש הראשונה והאהובה של הנסיך צ'ין לא היו בנים; הוא הציע לה אפוא לאמץ לה את בן צרתהּ הדחוי, כדי שיהיה לה משען בערוב ימיהּ, וכך אמנם היה.

אותו נסיך חמד את פילגשו האהובה של בו־ווי, ונשא אותה לאישה, אלא שהיא הסתירה ממנו את עובדת הריונה (ללו'). הבן שילדה ירש מאוחר יותר את כס השלטון בצ'ין ונהיה הקיסר הראשון של שושלת צ'ין החשובה וקצרת הימים.

 

למרות שהיה רק בן שלוש עשרה כאשר עלה על השלטון ב – 246 לפנה"ס בתוך 25 שנים הצליח להטיל על מרותו על שאר הממלכות והמחוזות ואיחד למעשה בפעם הראשונה את סין. "כמו שתולעת המשי אוכלת את עלי התות, כך בלע צ'ין את הממלכות של האימפריה", כתב עליו סה-מא צ'יין.

 

הוא היה חסיד הפילוסופים ה"לגליסטיים", שסברו שצריך לנהל מדינה על פי חוקים שווים לכל, ומערכת מפורטת של שכר ועונש (בניגוד לקונפוציאנים שהאמינו בחינוך מוסרי ובמערכת הייררכית שבראשה עומדים אנשים שאופיים וחינוכם הכשיר אותם לכך). הוא הורה לשרוף את כל הספרים פרט לאלה שיש בהם תועלת מעשית, והרג רבים מהמשכילים. במשך יותר מאלפים שנה היה משוקץ בפי האינטליגנציה הקונפוציאנית, אבל היושב ראש מאו העריץ אותו. בזמן שעמד בראש הקיסרות המאוחדת (221 עד מותו ב-207 לפנה"ס) חולל שינויים מפליגים: הוא איחד את הכתב, המידות והמשקלות, בנה את החומה הגדולה, ופתח בתיעול  שחיבר לימים את דרום סין וצפונה.

 

הוא היה רדוף אמונות תפלות ומאמין גדול בטכניקות להארכת החיים ושיקויי אלמוות, ולא פלא שמצא את מותו בעת מסע לחוף המזרחי בחיפוש איי בני האלמוות.  את גופתו החזירו לבירה בכרכרה מלאה דגים מלוחים להסוות את ריח הגוויה. קיסרות אלף השנים שלו הסתיימה זמן קצר אחר כך.  פרצו מרידות והשלטון המרכזי התפורר, בירתו נחרבה, ארמונו נשרף וקברו נפרץ.

 

לי הה, משורר שמת בדמי ימיו בתחילת המאה התשיעית, סיכם את העניין ב"קינה על קוצר הימים", המסתיימת בשורות:

 

 אָז לָמָה לִבְלוֹעַ אִיחָד לָבָן,

לִגְמוֹעַ שִׁקּוּי זָהוֹב,

לִחְיוֹת כְּמוֹ מַה שְׁמוֹ בֵּין עֲנָנִים,

עַל חֲמוֹר לָבָן לִרְכּוֹב?

קֵיסַר הָאן – גַּל עֲצָמוֹת

בְּקִבְרוֹ בְּתֵל הַמְּלָכִים*,

קֵיסַר צִ'ין מַרְקִיב בַּאֲרוֹנוֹ –

בִּזְבּוּז שֶׁל דָּגִים מְלוּחִים.

 

 * תל המלכים, במקור מאו-לינג (ר' להלן), מקום קבורתו של הקיסר וו משושלת האן (מלך בשנים 140 עד 86 לפנה"ס), גם הוא מבקש אלמוות נלהב.

 

בירת הצ'ין עמדה מצפון מערב לעיר הנוכחית, אבל בשושלת הבאה, האן,  כבר עברה לכאן , ושרידי החומה מצויים עד היום בקצה שי־אן של היום, ולא רחוק ממנה נמצאים אתרי האן אחדים, כמו קברו של הקיסר האן וו־די במאו לינג.

 

בטאנג היתה צ'אנג־אן העיר המפוארת והגדולה בעולם. סוחרים, אמנים, אנשי דת נהרו אליה מרחבי אסיה. חומת העיר היתה גדולה בהרבה מהחומה הנוכחית (מתקופת מינג). השפעתה של צ'אנג־אן היתה אדירה. למדו בה בני מלכים מקוריאה ומטיבט, ומאמצע המאה ה־7 הגיעו אליה משלחות רשמיות רבות מיפן. "שמעתי אומרים שצ'אנג אן דומה למשחק שחמט..." פותח דו פ'ו את אחד משיריו. המשורר שישב אז על נהר היאנגצה, לא חדל מלהתגעגע לעיר, כפי שהכיר אותה  בצעירותו, אבל באמצע המאה השמינית כבר התחילה השקיעה, השלטון בעיר עבר מיד ליד ולזה כנראה התכוון ב"שחמט". אבל יש כאן גם רמז לצורת ה"גריד" שלה, כמו הלוח שמשמש למשחק. מה ששימש מודל לערים נארה וקיוטו, ביפן.

 

יו' וֶן-קָאי המתכנן הראשי של העיר תחת שלטון סווי (אז נקראה דא-שינג), בנה את הארמון על גבעה במקום שנחשב למכובד ביותר  והשתמש בטופוגרפיה של האזור כדי לתאר את ההייררכיה של תושביה. מקדשים, בנייני מימשל נבנו במקומות הגבוהים ואילו הבתים של האזרחים הפשוטים נבנו במישורים מתחת. \

 

הפריחה התרבותית של העיר נמשכה אמנם במאה התשיעית, אבל צבאית ופוליטית הקיסרות גססה. פעמיים תקפו את העיר צבאות כפריים, וב־904 עברה הבירה ללויאנג, שהיתה עד אז בירת משנה . חלק גדול מן המבנים פורקו וקורותיהם הפכו לרפסודות, שהשיטו חפצים על נהר הוויי אל הבירה החדשה. ב־907 גורש קיסר הטאנג האחרון, וּשמהּ של העיר שונה לדאנפו, ומאז לא שימשה עוד כבירה.

 

עד שבשנות השבעים של המאה העשרים, אחרי גילוי חיילי החרס של קיסר צ'ין, היא נהפכה לבירת תיירות.

 

ב־1950 ישבו בה פחות מחצי מיליון תושבים, והממשלה הקומוניסטית עשתה מאמצים להפוך אותה למרכז תעשייה גדול אבל עדיין יש בה רבעים ששמרו על אופי מסורתי של עיר פרובינציאלית נעימה. ובחלק העתיק שלה אפשר וכדאי ללכת ברגל. בחלק הדרומי מחוץ לעיר הפנימית (מוקפת החומה) יש לא מעט בתים עתיקים, כמה מהם אולי מתקופת הטאנג.

היא גם מרכז של תעשיית הקולנוע. אולפניה הצמיחו כמה מבמאי הקולנוע הידועים גם במערב, ובראשם ג'אנג אי־מו, יליד שי־אן (1951), במאי "שדות הדוחן האדומים", "ג'ודו", "רחוב הפנסים האדומים", "גיבור", "מחול הפגיונים" ועוד.

 


לשאר הקטעים הנבחרים מתוך הספר "סין – מדריך למטייל" - לחץ כאן


 

יגאל צור שירת בצה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים. מלחמה זו שימשה רקע לכמה מסיפוריו הקצרים בקובץ הראשון שפרסם, "עם תום המונסון", ב - 1989. למד תיאטרון בלונדון ופריס, קולנוע בבית צבי, ספרות כללית ופילוסופיה סינית באוניברסיטת תל אביב. הציג שתי תערוכות צילום בנושא סין וטיבט: ב - 1994 "בסימן העגור הצהוב", בסינמטק תל אביב. "נשים באסיה", במוזיאון ארץ ישראל, ב - 1996.

 

ב - 1999 כתב את התסריט לסרטו של דניאל וקסמן, "מנליק - נסיך יהודי שחור". הסרט זכה בפרס הראשון בקטגורית דרמות דוקומנטריות בפסטיבל סרטים בירושלים.

 

ב - 2003 שימש שליח ערוץ 10 לעיראק בזמן מלחמת עיראק, ביים וצילם סרט על מסעו בשם "42 יום בדרך לעיראק".

עד 2005 הגיש את סדרת הכתבות "שליחות קטלנית". בנוסף צילם לערוץ את הסדרות: "כיצד חציתי את אירופה" ב - 2005, ו "מסביב לעולם ב- 80$" ב - 2006.

 

ב - 2011 הוציא לאור ספר מתח קצבי וישראלי להפליא שמתרחש בבנגקוק ובמרכזו חוקר פרטי בשם דותן נאור - "צרות בגן עדן" (בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן).

    

מיקרוקוסמוס שוקק דמויות כחול לבן. מערבולת מסחררת של אלימות, תשוקה ורוחניות.

ב – 2012 יצא לאור ספר מתח שממשיך את עלילות דותן נאור במזרח.

 

ספריו:

  • 1989 - "עם תום המונסון" הוצאת מעריב
  • 1991 - "מדריך למטייל בהודו" - הוצאת מעריב
  • 1993 - "מעיין פרחי השקד" - הוצאת עם עובד/ הספרייה לעם
  • 1994 - "מדריך למטייל בסין" - הוצאת עם עובד
  • 1996 - "רומן עם סין" - הוצאת אריה ניר - מודן
  • 1998 - "שזיף שחור" - הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • 1998 - "טאנטרה של אהבה: אהבה וארוטיקה במזרח הרחוק" - הוצאת אריה ניר - מודן
  • 2005 - "72 הערים היפות" - כרטא
  • 2007 - "מדריך תרבותי לסין: מקומות, הקשרים, סיפורים" עם עובד (בשיתוף עם דן דאור)
  • 2009 - "מדריך למטייל בהודו: מקומות, הקשרים, סיפורים" עם עובד (בשיתוף עם דן דאור)
  • 2011 - "צרות בגן עדן" מותחן אפל הוצאת כנרת זמורה ביתן

להזמנת המדריך למטייל בסין במחיר מיוחד של 70 ₪ כולל משלוח נא לפנות לרותי בעם עובד במייל:

ruti@am-oved.co.il

 

להזמנת ספרו החדש של יגאל צור "צרות בגן עדן" (הוצאת כנרת – זמורה) במחיר מיוחד של 50 ₪ כולל משלוח

או בנושאי ייעוץ לטיולים והדרכת קבוצות ניתן לפנות ישירות ליגאל צור במייל:

yigalzur@bezeqint.net

עבור לתוכן העמוד