יריד אומנות – ארט בייג'ינג 2012

בחג העבודה באחד במאי – wǔ yī guó jì láo dòng jié – עבדו בסין חזק במרחב שבין אומנות לחרושת ביריד האומנות ארט-בייג'ינג Art Beijing – / Yì Shù Běi Jīng.

בסוף אפריל-תחילת מאי מכנסים כל שנה הרבה אומנים סינים, ולא-הרבה אומנים זרים, ומפגישים אותם עם מאות מבקרים בהאנגר ענק במרכז תערוכות. ועכשיו לכו תשוטטו, תפגשו, תצלמו, תרקמו קורי חיבור, תופתעו, תאהבו, תסתייגו מיצירתיות תלויה על קירות, תבחרו מה לקנות במכירות הפומביות הקרובות.

ארט בייג'ינג
Art Beijing 2012 ב- Agricultural ExhibitionCenter of China

 

החלל שפע בסינים מלוטשים, באומנים רציניים, שבּוּעה של הפרדה עוטפת אותם, באנשי חרושת האומנות משוכללי יכולת הבעה מילולית-חברתית-מסחרית, בעובדי שגרירויות – הרבה מוזמנים. מוסיקה בכניסה, פרוז'קטורים פיזרו תאורה, מלצרים הגישו יין ושתייה קלה, – "קטע" אופנתי נוצץ, מסיבת ענק, שואו שעוטף את העיקר, מאיים לבלוע אותו ובעיקר להחליש אותו.

יריד זה שוק בשפה מליצית

אלכסנדרה גריימר [Alexandra Grimmer אוסטרית, 5 שנים בסין] – חברה טובה שמבינה בקודים התרבותיים של חרושת האומנות בבייג'ינג ובאירופה, "סועדת עם אומנים" – טוענת ש"הסינים אינם קונים בירידי אומנות. הם קונים אחרי ארוחה מתמשכת עם הגלריסט, או אחרי שתייה עם אומנים וחברים, אבל לא"While walking through an artfair with their wifes".

עובדה זו הופכת את "ארט בייג'ינג" לאירוע בעל מאפיינים מערביים, וליתר דיוק והסתייגות: להזדמנות של בתי מכירה פומבית גדולים " to use the show off at the opening to do a pre-auction sales exhibition".

ציירת
בריגיטה דה-מאס מאוסטריה עם המשוררת והציירת Zao Hui ובעלה האמן Wang Ai

 

ככה יוצא שבארט-בייג'ינג 2012 תלויות עבודות של אומנים סינים ידועים כמו: Yue Mingjun שמצייר את הסינים פעורי פה, מחייכים בפה מלא שיניים ישרות; Tang Zhigang שמצייר את הגדולים משחקים כילדים שתפשו את השלטון; Zhang Xiaogang הכוכב, שמצייר את המשפחה הקומוניסטית חמורת הסבר ואת חלקיה הפרודים;

ציור
"ילדה בכחול עמוק" – Zhang Xiaogang מבכירי האומנים בסין. שמן על קנבס 150X120

 

המבע חמור הסבר שהוקפא בציורים המוקדמים הוטבל כאן בדמעות

והיו גם ציורים של Yu Qiping, ציור של Wu Shaoxiang ופסל של אשתו Jiang Shuo, והפסל של Zhu Wei, שהוצג השנה במוזיאון תל-אביב [בחורף 2012] והשתתפו גם גלריות ואומנים מארצות שונות בעולם: אוסטריה, צרפת, בלגיה, ארצות הברית, קנדה וגם ישראל.

בסוף האולם, בגוף כפוף ומורם

בקצה ההאנגר, בביתן D6 מצאתי את האמירה האומנותית ההחזקה והעכשווית ביותר ב"ארט-בייג'ינג 2012". במקרה או לא, מדובר באומנות של א"י [ראשי תיבות של שמו הפרטי ולא של שמנו הלאומי] המזדהה בשם "KNOW-HOPE". אומן ישראלי [עדיין. עם שורשים אמריקאיים] הנושא שם אטום לזהות לאומית מוגדרת, למרות שבעברית כל אזכור של המילה "תקווה" מהדהד עומקים לאומיים של המנון, דום ודגל. כל זה היה במיצב בתוספת הגדלת ראש.

אומנות
העוברים ועוצרים בתערוכה תהו אם הדף בסדרת ציורי הדגלים הלבנים במיצב נשמט במקרה או במכוון. תשובה: מקרה מכוון.

 

אומנות
Know-hope

 

Brigitte De-Mas: "The Israeli artist whose works are from another world, being far from commercial intentions, and therefore really worth ones thoughts."

מגיע לא"י שאכתוב עליו בקווים רזים, רציניים וזהירים. שארים את הכפפה שעיצב בעבודות שלו בסגנון אנושי של סנסור נדיר.

יש משהו מהפנט במיצב חסר השם והמעוצב של KNOW HOPE. מנווט ב"לימבו" בין שמיים לשאול הוא מושך אותנו אל דמות-כל-אדם: גבר, אישה, יהודי, אולי ערבי, מעין נסיך קטן, רמז לעץ נדיב, לאיש על הקיר. צר, שלוד ופסי [לא יעזור, זה תמיד מהדהד את השואה], סומא ואילם, פגיע וחשוף. מי שצופה בציורים ובקרשים שסביבם צולל אל סיפור של אחד-בשביל-אף-אחד, גלמוד ומלנכולי, שהקולקטיב גואל אותו. שליחת הקולקטיב [יד קטועה, מהות מנוסה] חוברת לדמות שחסר לה משהו [=חור וחלל במקום לב], שדיכאון כחול מאיים למעוך אותה, ויד נעלמה [עלאק עמותה? מדינה? לאומנות? ערכים?] נוגעת בה, מושיטה לה תורן, מרעיפה תעופת ציפורים, מַזָּה מים, ומתניעה הזדקפות ותנופה.

מיצג אומנותי

גרפיטי
וזה כל הסיפור – פוסט גרפיטי בגלריה של שגרירות ישראל

 

זה רציני וגם אירוני, הנט-וורקינג העכשווי הזה באומנות. הדמות מזדקפת – וזה מסר אופטימי – אבל מה ייתן לה דגל: עצמאות? ואולי קנאות? הקומה נמתחת בידיים וברגליים אזוקות. השרשרת האנושית תומכת ותמיד גם משעבדת. סיפור עתיק וישן שחוזר על עצמו, כמו הנוכחות הוינטג'ית של המסגרות של הציורים ושל הנייר הפריך המודבק כטאפט על שלושת הקירות של המיצב/ביתן/משל בבייג'ינג.

כמה רחוקה מכאן תרבות הרחוב שהובאה ליריד מישראל, אבל כמה היא קרובה לאנרגיות האורבניות שזורמות בבייג'ינג ולמשטחי הבטון בסין, שכמו 'לוחות חלקים' מחכים לידיים נוגעות.

אומנות
Know-hope עם רז שפירא-פיינבורג – דמות תומכת בהצבה ובהנגשה

 

אנשים הם אומנות ניידת

יכולתי לשבת שעות בהאנגר הענק על אבן-רשת [בתמונה] ולהביט במבקרים. לחזות בטרנספורמציה סינית בזמן אמיתי. המבקרים הסינים הפגינו עיצוב עצמי, בנעליים משלהם, במעילים קלים, בחצאיות אווריריות, בתסרוקות זורמות – דור חדש ומוחצן של אמידות, של הפגנת אחרות וייחודיות אישית בעטיפת באזז. הזדקפות יודעת תקווה. נקודה או סימן שאלה.

מבקר בתערוכה
ציור של Zhang Xiaogangומבקר שהידקנו את הקשר אתו – ברוח Know-hope – כשכמעט התאיין ברחו