הבודהיזם הסיני

מקדש בודהיסטי
מקדש בודהיסטי בהונג קונג

 

הפילוסופיה הבודהיסטית שמקורה בהודו היא התנועה הזרה בעלת ההשפעה העזה והעמוקה ביותר על סין הקלאסית ולמעשה הקשר המשמעותי הראשון (והבלעדי עד התקופה המודרנית), של סין עם ציוויליזציה זרה.

מקורה של הפילוסופיה בצפון הודו במאה ה 6 לפנה"ס.

האגדה מספרת על תינוק שנולד באופן פלאי מזיווג בין אימו המלכה לבין פיל מלכותי לבן.

הוריו של התינוק (שאחד משמותיו הוא סקמוני על שם שבט מוצאו), תלו בו תקוות גדולות וראו בו כיורש העצר.

כדי למנוע מהבן סבל ועקב החשש מרעיונות מוזרים "שיכנסו לראשו" נכלא הבן בארמון "בכלוב של זהב" וחי חיים של תענוגות חסרי דאגה.

אחרי שנשא אישה ביקש מאביו רשות לצאת את הארמון לטיול קצר. אביו שחשש מפני השפעות שליליות על בנו הנסיך, פינה את האזורים שבהם היה אמור לבקר הנסיך מכל סממן של סבל או צער.

תאונה (או רצון "האלים"), הביא את הבן בכל זאת לראות שלוש בבואות בדרכו: אדם זקן, אדם חולה וגוויה.

לאחר שצפה באותן הבבואות השתנו חייו של סקמוני לנצח.

הוא החליט לעזוב את אשתו, הוריו וחיי התענוגות של הארמון ולהחליפם בחיי נדודים וחיפוש אחרי "ההארה" – הבודהיזם.

באופן כללי, דיבר בודהא על דרך מעשית להתמודד ולהתגבר על הסבל האנושי שמקורו בגשמי והזמני של העולם הזה.

הדרך של בודהא היא דרך של מדיטציה והתנתקות מהבלי העולם הזה דרך דחיית סיפוקים והתפתחות רוחנית אינדיווידואלית.

הבודהיזם החל להגיע לסין כבר במאה השנייה לפנה"ס. נמצאו עדויות ארכיאולוגיות של מקדשים בודהיסטים מתקופת הקיסר הראשון Qin Shihuang.

הבודהיזם הגיע לשיא השפעתו בסין בתקופת שושלת טאנג.

הנזיר שואנזאג (Xuangzang 603-664 לספירה), הביא מהודו מאות כתבי סנסקריט לצ'אנאנג (כיום שיאן), אותם תרגם והפיץ (בתמיכת הקיסר).

הבודהיזם, בייחוד בזכות תפיסת הגאולה והמשך החיים אחרי המוות, הפך לפופולארי מאוד והתפשט לכל סין.

אלפי מקדשים ומאות אלפי נזירים הפכו את התנועה לדומיננטית ועוצמתית.

החצר הקיסרית שחששה מצבירת הכוח בידי הממסד הבודהיסטי (שחטא נוסף שלו היה אי תשלום מס), יצאה למלחמה נגדם (845 לספירה), החריבה מקדשים והחזירה עשרות אלפי נזירים לחיי חולין, והבודהיזם נחלש מאוד בסין בסוף תקופת טאנג.

במשך השנים, על אף שהשלטונות לא הוציאו את הבודהיזם מחוץ לחוק, המשיכו הקיסרים להתייחס אליו ואל מאמיניו כגורם בעל פוטנציאל חתרני.

המניעים להתנגדות האידיאולוגית לבודהיזם בסין:

הסינים ראו בתרבותם תרבות עליונה ובעמים שמחוץ לסין ברבריים. העובדה שהתורה הבודהיסטית הומצאה ע"י אדם שאינו סיני גרמה לרבים בסין לראות בה נחותה ולא ראויה לעם הסיני.
בציוויליזציה הסינית גם הקונפוציוניסטים וגם הדאואיסטים ראו בעולם הזה כביטוי המוחלט של המציאות. אמנם העולם אינו מושלם אך הכאב, הצער ואי הצדק נובעים ממחדלי וחטאי בני האדם. הפתרון הוא תיקון המציאות ולא בריחה ממנה.
הנזירות, פסגת הקיים הבודהיסטי, עומדת בסטירה מוחלטת לרעיון המרכזי ביותר בתרבות הסינית "כיבוד האבות". הסינים ראו בהבאת צאצאים (בייחוד בנים זכרים) כחובה כלפי האבות, הן בעולם הזה (טיפול ודאגה להורים המזדקנים) והן בעולם הבה (פולחן האבות).
על אף שהתורה הבודהיסטית נתקלה בהתנגדות רבה (אידיאולוגית ופוליטית), היא שרדה ואין ספק שהשפיעה עמוקות על כל מימד בתרבות הסינית, כולל הדת, פילוסופיה, ספרות, שירה, ארכיטקטורה, ריהוט ולבוש.

במאמר הבא נספר על הנזיר Xuanzang ועל המלך המלך קוף ומסעם להודו.

Tagged דוד גלילPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.