
לא בדיוק הספר שציפיתם לראות ברשימת ספרי החובה על סין וכאחד מעשרת הספרים המומלצים שלי. יחד עם זאת מדובר באחד הנרטיבים החזקים ביותר שקיימים בתרבות המערבית לגבי הדרך בה אנו תופסים את סין. האיורים המלווים את הסיפור תואמים בדיוק רב את הצורה בה דמיינו את הסינים: לבושי גלימה ארוכה, כובעים מחודדים וצמה ארוכה כשמאחוריהם מבנה דימוי פגודה. הילדה "בת אביב" יפיפייה ולה רגליים קטנות (אולי רמז למנהג הברוטלי של קשירת הרגליים) וסנדלי משי עדינות והיא צועדת בגן השושנים. כך ראינו את סין לאורך שנים כה רבות. היום, בעודנו מטיילים בסין, עדיין קיימת הציפייה להגיע אל סין כפי שהיא מצטיירת בסיפור זה והמשימה לא קלה כלל.
לאה גולדברג
כל מילה נוספת מיותרת