מי אמר שאין דקדוק בסינית? חלק ב'

כבר הזכרתי שבשפה הסינית ישנם אלמנטים דקדוקיים מסובכים ומוזרים, אבל הפעם הרשו לי לחלוק איתכם את אחד הקשים ביותר לעיכול, קבלו את משלימי הכיוון המורכבים והמושאלים.

 

מי מבין את משמעות הפסקה הבאה?

"קהל רב הגיע לצפות בו מתחרה. בהתחלה הוא לא הבין מה הוא רואה, ולכן החליט ללמוד לרדת ללכת את שמולו. עברו כמה דקות עד שלפתע הוא לחייך לקום לבוא, וצעק לכל עבר שסוף סוף הצליח להסתכל לצאת לבוא בדבר. הוא הביט סביבו והודה לאלוהים על שלהציל לעבור לבוא אותו. בתום התחרות הקהל להיות מעט לרדת לבוא".

לא ממש ברור, נכון? שוב, הדקדוק הסיני מתעתע בנו.

במאמרי הקודם בן אותה הכותרת[1] כתבתי כי על אף שרווחת הדעה לפיה דקדוק השפה הסינית קל ובסיסי, הרי שמדובר באחת השפות הקשות מבחינה דקדוקית. העניין הוא ש"הפצצות הדקדוקיות" הסיניות פשוט זרות לעין ולמחשבה המערבית, ולכן דרושה בשלות ובגרות בלמידת השפה על מנת לזהות אותן. על מנת להוכיח את אמירתי הבאתי במאמרי הקודם דוגמא אחת למורכבותה הדקדוקית של השפה הסינית אותה כיניתי "סיווג של חלקי הדיבר". כעת, אשמח להציג בפניכם "פצצה דקדוקית" נוספת.

את הסוגייה הדקדוקית בה יעסוק מסמך זה אכנה "משלימי כיוון מורכבים ומושאלים". במרכזה של סוגייה זו עומדת התפיסה המחשבתית הסינית הבסיסית לפיה פעולות מסויימות מחייבות השלמה בדמותו של משלים כיוון.

בואו נתחיל להסביר בצורה מסודרת…

1. ממשלים הכיוון הפשוט – פועל + משלים כיוון פשוט

שני משלימי הכיוון הבסיסיים הינם 来 "לבוא[2]" (lái) ו-去 "ללכת[3]" (qù). הראשון משלים פעולות שכיוונם אל הדובר, בעוד השני משלים פעולות שכיוונן מהדובר החוצה. לדוגמא, הפועל拿 "לקחת" (ná) לא יכול לעמוד בפני עצמו, אלא מחייב משלים כיוון שיבהיר האם הדובר לוקח את החפץ אליו, 拿来 (ná lái), או ממנו החוצה למקום אחר, 拿去 (ná qù). ברור כי בעברית או בשפות הנפוצות במחוזותינו איננו מקדישים מחשבה לסוגייה הזאת, אך בסינית השלמת הפעולה מחוייבת המציאות, ולא המשפט אינו שלם. כאשר בונים משפט בסיסי כמו "הוא לקח את הספר" חייבים לוודא האם מדובר ב"הוא לקח (אליו/לעצמו) את הספר" או שמא ב"הוא לקח (אל מקום או ישות שאינה עצמו) את הספר".

חשוב לציין כי לא כל הפעולות דורשות השלמת כיוון, וכך לדוגמא הפועל 看 "לקרוא[4]" (kàn) אינו מצריך השלמה. הפעלים המצריכים השלמה הינם בעיקר פעלי תנועה, או פעלים הכרוכים בתנועה, כמו 拿 "לקחת" (ná), 带 "להביא" (dài), 跑 "לרוץ" (păo) וכדומה. בנוסף, ישנם ששה פעלים נוספים ספציפיים, שמרכיבים קבוצה מיוחדת של פעלי תנועה, שמחייבים השלמת כיוון (במשמעותם זו) והם: 上 "לעלות" (shàng), 下 "לרדת" (xià), 出 "לצאת" (chū), 进 "להיכנס" (jìn), 回 "לחזור" (huí) ו-过 "לעבור" (guò). לדוגמא, במשפט כמו "הילד ירד" חשוב לבדוק האם הדובר נמצא למטה, כלומר בכיוון הירידה, ואז הפעולה תהיה "לרדת+לבוא", 下来 (xià lái), או שמא הדובר נמצא למעלה, נגד כיוון הירידה, ואז הפעולה תהיה "לרדת+ללכת", 下去 (xià qù). בצורה כזאת נוצרת הכפלה של כל אחד מששת הפעלים, והפעלים הופכים בעצם ל-12 פעולות השונות במשמעותן, והינן דו הברתיות (המורכבות משני סימנים). לקבוצת ה-12 הזו נוסף הפועל 起 "לקום" (qĭ), שמתחבר רק למשלים הכיוון 来 "לבוא" (lái), ולא למשלים הכיוון 去 "ללכת" (qù), וכך סך כל הפעולות בקבוצה מיוחדת זו עומד על 13.

2. משלים הכיוון המורכב – פועל (תנועה) + אחת מ-13 הפעולות הדו הברתיות

הסינים לא הסתפקו בצירוף של פועל ומשלים כיוון חד הברתי פשוט, ו"החליטו" להפוך את העסק למורכב יותר. עם הזמן 13 הפעולות הדו הברתיות שפורטו הפכו בעצמן למשלימי כיוון, וככאלה איבדו את המשמעות הפועלית שלהן. כך, כשמצרפים לפועל תנועה כלשהו את אחת מ-13 הפעולות, נוצר משלים כיוון מורכב.

כדי להבהיר למה צריך את התסבוכת הזו אתן דוגמא. הפועל 进 (jìn) טומן מספר משמעויות שונות, וביניהן "להיכנס" וכן "להכניס". שימוש במשלים כיוון מורכב יבהיר לנו באיזו פעולה בדיוק מדובר. כדי לבנות את הפועל "להיכנס" נשתמש רק בפועל 进 (jìn) בצירוף משלים כיוון פשוט "לבוא/ללכת" 来/去 (lái/qù) (בהתאם לכיוון הפעולה). בעוד שכדי לבנות את הפועל "להכניס" נשתמש בצירוף הפעלים "לקחת+להכניס/להיכנס+לבוא/ללכת (בהתאם לכיוון הפעולה)", כך שנוצר 拿进去/来 (ná jìn qù/lái). אם תקראו את פירוט הצירוף בעברית פעם נוספת, תיווכחו בהגיון שבו. בניגוד לכך, כדי לבטא את הפועל "להוציא" נשתמש במשלים הכיוון ההפוך – "לקחת+לצאת/להוציא+לבוא/ללכת (בהתאם לכיוון הפעולה)", כך שנוצר 拿出来/去 (ná chū lái/qù). ושוב, יש בכך הגיון.

אלו, אם כן, משלימי כיוון מורכבים, שיוצרים צירוף של שלוש הברות, שבמקור כולן פעלים, אלא שלמעשה רק הראשונה שבהן היא פועל, והשתיים האחרות משמשות כמשלים כיוון מורכב, המבוסס על אחת מ-13 הפעולות, ובא להבהיר את כיוון ומהות הפעולה.

3. משלים הכיוון המורכב והמושאל – פועל (שאינו תנועה) + אחד מ-13 משלימי הכיוון המורכבים

השלב האחרון בהתפתחות משלימי הכיוון היה מתן משמעות מושאלת (מטאפורית) לחלק מ-13 הפעולות, שכאמור כבר הפכו בעצמן למשלימי כיוון. השפה התפתחה כך שעם הזמן לא רק פעלי תנועה הצריכו השלמה, אלא גם פעלים בסיסיים, כמו לדוגמא 看 "לקרוא" (kàn). ההשלמה המושאלת בחלק מהמקרים אף אינה טומנת בחובה כל משמעות של כיוון, אלא של אופן וצורת ביצוע הפעולה. להלן כמה דוגמאות:

למשלים הכיוון 下去 (xià qù) "לרדת+ללכת" נוספה משמעות מושאלת של "להמשיך" (מההווה אל העתיד). אם לדוגמא רוצים לומר "להמשיך לקרוא", צריך פשוט להוסיף לפועל 看 "לקרוא" (kàn), את המשלים 下去 (xià qù) וכך נוצר 看下去 (kàn xià qù). אם חושבים לעומק על המשמעות המושאלת של משלים הכיוון הזה, אפשר להבין את ההיגיון החבוי בו, משום שבעבר נהוג היה לכתוב את השפה הסינית מלמעלה למטה, ולכן כיוון הקריאה היה כלפי מטה, כלומר, צריך היה להוריד את המבט כדי להמשיך לקרוא.

למשלים הכיוון (qĭ lái) 起来 "לקום+ללכת" נוספו מספר משמעויות מושאלות. המשמעות הנפוצה ביותר היא "להתחיל". כדי לומר "להתחיל לאכול" יש להוסיף לפועל 吃 "לאכול" (chī), את המשלים 起来 (qĭ lái), וכך נוצר 吃起来 (chī qĭ lái). במשלים כיוון זה משתמשים גם כשרוצים להביע שינוי מצב, אך רק כאשר מדובר במצבים בהם דבר קטן הופך לדבר גדול, או מעטים הופכים לרבים, או משהו שקט הופך לרועש או שחושך הופך לאור. למשל, כדי לומר שמקום כלשהו הפך לרועש, נוסיף את המשלים 起来 (qĭ lái) לפועל "להרעיש" 闹 (nào), כדי לקבל 闹起来 (nào qĭ lái). גם במקרה של משלים הכיוון הזה אפשר להבין את ההגיון שבקימה לכאורה לצורך התחלת פעולה או שינוי למצב שיש בו יותר בגודל, בכמות וכו'.

משלים הכיוון המושאל 下来 (xià lái) "לרדת+לבוא" הפוך בכיוונו למשלים הכיוון הראשון שצויין, 下去 (xià qù), ולפיכך משלים אותו במשמעותו המושאלת. הזכרנו שהמשלים 下去 (xià qù) מביע המשכיות לפעולה שמתחילה בהווה ונמשכת אל תוך העתיד. במקביל אליו, המשלים הנ"ל, 下来 (xià lái), משמש להבעת המשכיות בעבר, כלומר משלים לפעולה שהתחילה בעבר ונמשכת עד עכשיו, כשלאורך כל הדרך היא מתקרבת, באה 来 (lái), לכיוון הדובר. מכאן שמשמעות הביטוי 吃下来 (chī xià lái) "לאכול+לרדת+לבוא" היא שמבצע הפעולה המשיך לאכול מנקודה כלשהי בעבר ועד עכשיו. למשלים הכיוון (xià lái)下来 ישנן עוד מספר משמעויות מושאלות, אחת מהן היא שינוי מצב הפוך מזה שהוזכר במשלים השני שסקרנו, כלומר במצבים בהם דבר גדול הופך לקטן, רבים הופכים למעטים, רועש הופך לשקט ואור הופך לחושך. כדי להביע שינוי מאור לחושך, לדוגמא, יש לקחת את הצבע "שחור[5]" 黑 (hēi), ולהוסיף לו את המשלים 下来 (xià lái), כך שנוצר 黑下来 (hēi xià lái). ההגיון בשימוש במשלים מושאל זה במקרה זה ברור לנו, דוברי העברית, שהרי אנו משתמשים רבות בביטוי "ירדה חשכה".

משלים הכיוון המושאל 出来 (chū lái)"לצאת/להוציא+לבוא" משמש להבעת הבחנה, כלומר להבהרת מצבים בהם בעבר לא התעוררה תשומת לב לדבר כלשהו, ובהמשך כן. השימוש נפוץ בעיקר בכל הקשור לדברים המתבררים הודות לחושים – קול, טעם, ריח, ראייה. כדוגמא ניקח מצב שבו אדם כלשהו מריח ריח מסויים, מספר על כך לחברו, אך חברו טוען שאינו מריח. פתאום, לאחר זמן מה, מתחיל החבר להריח את הריח המדובר. בסינית ישתמש החבר בפועל 闻 "להריח" (wén), ויאמר שכעת הוא 闻出来 (wén chū lái), כלומר שכעת הוא מבחין בריח. גם משלים מושאל זה הגיוני בראייתי, משום שכשמתברר דבר כלשהו, הרי שהוא לכאורה יוצא החוצה מכיוון המקור שמפיץ אותו ובא לכיוונך.

כיוונו של משלים הכיוון המושאל 过来 (guò lái) "לעבור+לבוא" הפוך מכיוונו של משלים הכיוון המושאל 过去 (guò qù) "לעבור+ללכת", ולכן הם הפוכים גם במשמעותם המושאלת. הראשון משמש להבעת שינוי ממצב רע למצב טוב, ובא לידי ביטוי בסיטואציות של חזרה להכרה, הינצלות, תיקון טעות, הבנה וכדומה. השני, לעומתו, משמש למצבים ההפוכים – שינויים מטובה לרעה, כמו סחרור, מוות, הירדמות, איבוד הכרה, חוסר הבנה וכדומה. מכאן, שהפועל 改 "לתקן" (găi), מגיע בד"כ בצמוד למשלים הפועל הראשון, 改过来 (găi guò lái), בעוד הפועל 昏 "להתעלף" (hūn), מגיע בד"כ בצמוד למשלים הפועל השני, 昏过去 (hūn guò qù). במקרים אלה ההגיון שעומד מאחורי המשלימים פחות מובהק לדעתי, אבל אפשר להסתכל על הפעולות הללו כתהליכים, ולפיכך הם דורשים מעבר. באשר לכיוונים, הגיוני שההכרה או ההבנה באות אליך כשאתה מתעורר או מגיע למסקנה כלשהי, בעוד הן הולכות ממך כאשר אתה מבולבל או מסוחרר.

חשוב לציין כי כמעט לכל אחד מששת משלימי הכיוון המושאלים שפורטו ישנן משמעויות מושאלות נוספות מעבר לאלה שהזכרתי. כמו כן, בקבוצת 13 משלימי הכיוון ישנם משלימי כיוון מושאלים נוספים פרט לששה שהזכרתי, כך שברור שמדובר בעניין מסובך, המשרת את מטרת מאמר זה. אני מקווה שהצלחתי להציג בפניכם דוגמא נוספת למורכבות הדקדוקית של השפה הסינית. ברור שאין בשפות המוכרות לנו אח ורע למשלימי כיוון בכלל ולמשלימי כיוון מושאלים בפרט, ועל כן כשאנחנו בונים משפט בסינית, אנחנו בדרך כלל מסתפקים בציון פועל הפעולה עצמו, ולרוב לא שמים לב שמבחינת השפה הסינית יש צורך במשלים שיבהיר את מהות הפעולה. כמובן שדובר סינית מבטן ומלידה מקבל את משלימי הכיוון המושאלים בגנים, ולא מעלה על דעתו להשמיט אותם, בעוד אנחנו, דוברי השפות המערביות צריכים להקדיש מחשבה עמוקה כדי להשתמש במשלימי הכיוון המושאלים בצורה תקנית. שוב, דורשים נסיון רב ובשלות של ממש בשפה על מנת לשלב את משלימי הכיוון המושאלים בצורה טבעית, הכל עניין של זמן.

ובינתיים, כדי להפנים את העסק, אתם מוזמנים לבדוק אם כעת אתם מבינים את הפסקה בה התחיל המאמר. התשובה נמצאת בפסקה הבאה. בהצלחה!

"קהל רב הגיע לצפות בו מתחרה. בהתחלה הוא לא הבין מה הוא רואה, ולכן החליט להמשיך ללמוד את שמולו. עברו כמה דקות עד שלפתע הוא חייך, וצעק לכל עבר שסוף סוף הצליח להבחין בדבר. הוא הביט סביבו והודה לאלוהים על שהציל אותו. בתום התחרות הקהל הלך והתמעט".

Tagged אסף בר משהPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

    צור קשר

    יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.