קונפוציוניזם כדת המדינה הסינית

קונפוציוס
קונפוציוס

 

אחת התמורות החשובות ביותר בתולדות סין הייתה הקבלה של תורת קונפוציוס כאידיאולוגיה הרשמית והאקלוסיבית של האימפריה על ידי שושלת האן (Han- 206 BCE–220 CE).

תורת קונפוציוס הייתה עד אז אחת מהאידיאולוגיות שהתחרו והשתלבו זו בזו (הבולטות בהן היו הלגלאיזם והדאויזם).

על אף שקונפוציוניזם אינו תרגום ישיר וטהור של תורת קונפוציוס, עדיין נשאלת השאלה מדוע מאות שנים אחרי מותו החליטה האליטה השלטונית לאמץ את קונפוציוס ותורתו, החלטה שהשפיעה (ועדיין משפיעה) על סין יותר מכל החלטה אחרת בהיסטוריה הארוכה שלה.

התשובה היא גודלה ומורכבותה של האימפריה הסינית בזמן שושלת האן, שניהולה הצריך אנשים מוכשרים ומלומדים ולא אנשים "מטעם" בעלי קשרים משפחתיים למשפחת הקיסר כמו שהיה נהוג עד אז.

המשכילים הקונפוציאניסטים (Rujia), היו אלו שיכלו לעמוד במשימה המסובכת של ניהול הקיסרות ושיטת הבחינות המבוססת על כתבי קונפוציוס אפשרה למיין ולבחור את המוכשרים ביותר למלא את תפקיד זה.

הסיבה העיקרית שהשיטה נשארה דומיננטית בסין יותר מ 2000 שנה קשורה גם בבירוקרטיה הסינית שהקונפוציוניזם העצים ושם במרכז הכוח וגרם לאותה אליטה לשמר את השיטה כערובה לשימור מעמדה וזכויותיה.

כדי להעצים ולהטמיע את האידיאולוגיה, השלטון הפך אלמנטים ומוטיבים מרכזיים בתורת קונפוציוס למעיין "דת מדינה".

דגש אידיאולוגי מרכזי היה חיזוק הקשר בין המשפחה הגרעינית, החברה והמדינה.

במהלך השנים נוספו טקסים ופולחנים לאותה דת אם כי הפולחן לא נוהל ע"י כהונה עצמאית אלא באופן מודרך ע"י הבירוקרטיה ע"פ תקנות ממשלתיות מפורטות.

המשתתפים בטקסים הרשמיים היו הקיסר והבירוקרטיה שמתחתיו.

מנדט השמים:
הקיסר כבנם של השמיים והארץ קיבל מנדט לשלוט על החברה האנושית. המנדט הוא לא תמידי והוא תלוי ביכולת של השושלת הקיסרית לנהל את הממלכה ביעילות ולספק בטחון לאזרחיה. ברגע שהקיסר נכשל, והשלטון עובר לכוח מתחרה, אותו כוח מתחרה מקבל את מנדט השמיים והופך לקיסר.

המעמד הבירוקראטי שורד וממשיך ברובו לעבוד עבור השליט החדש. תפקיד חשוב של אותם מנדרינים הוא לספק את הגרסה הרשמית שמעוגנת בתורה הקונפוציוניסטית על נסיבות נפילת השושלת הקודמת ומדוע הפסידה את מנדט השמיים.

בכל פרובינציה, נפה ומחוז הייתה עיר ששימשה כמרכז אדמיניסטרטיבי.

באותה עיר בנוסף למרכז השלטוני (Yamen), ששימש כמשרד הממשלה היו קיימים שלושה מקדשים:

מקדש מנהלי (Wen Miao), מקדש צבאי (Wu Miao) ובנוסף מקדש לאל המקומי של אותו אזור (Cheng Huang Miao).

המקדש המנהלי היה למעשה מקדש קונפוציאניסטי, מקדש אליטיסטי שנעדרו ממנו כמעט לחלוטין תמונות ופסלים.

הפולחן הקונפוציואניסטי הוא בעיקרו אמצעי להשריש ערכים ומסורות לעודד אחריות חברתית וקונפורמיזם.

המקדש והפולחן שבו לא היה מקדש דתי שבו האדם מתקשר אל עולמות עליונים אלא מקום בו אדם עובד על עצמו וכדי להפוך לטוב יותר.

הפולחן נעשה באמצעות טקסים ובאמצעות לימוד של מאמרים פילוסופיים שהיו חרותים על גבי טבליות במקדש.

האליטה הבינה גם את הצורך של ההמונים באלים עממיים ולכך שימש מקדש העיר (שגם הוא כמובן נמצא תחת השליטה והפיקוח של הבירוקרטיה).

האל המקומי נחשב לאל על טבעי שאליו פונים בבקשות לעניינים שהם מעבר לשליטה אנושית ישירה.

הביקורטיה עצמה נהגה גם כן לבקר במקדש המקומי (במיוחד בעיתות משבר, שנים שחונות, שיטפונות וכדומה).

היא גם עודדה את האמונה שהאלים המקומיים משמשים כגורם משמעותי בפנטאון האלים הקיסרי.

לאותם אלים מקומיים יוחסה (בנוסף להיותם על טבעיים) התנהגות, אחריות (וגם תשוקות) קונפוציוניסטית דומות לאלו של הבירוקרטיה.

בעזרת אמצעים אלו גם האלים המקומיים נהפכו לחלק ממערכת דת המדינה הסינית.

Tagged דוד גלילPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.