קריסמס בבייג'ינג – מאסות של אנשים חוגגים

קריסמס בבייג'ינג
קו 1 של הרכבת התחתית יודע להכיל מאסות של אנשים, אבל הערב זה כמעט יצא מכלל שליטה. המונים, לא משהו שניתן לספור, עשו להם חג ויצאו מהבית.

והסינים היו חמודים. גם איך שהם דחפו ביעילות. אני לא מייפה את המציאות. לא נתנו למציאות הרבים ["many-many-people"] לקלקל להם ת'חג הספונטני שהכריזו לעצמם. קולות צחוק של בנות ביטאו מבוכה, אדם לא מוכר עזר לי להיכנס לקרון בדחיפה מנחה מאחור. כמו מילדת הלוחצת בכיוון ההפוך, סייע לי להשחיל את עצמי פנימה במחילה שנמתחה. בקו 1, במרחק נשיקה, דיברו איתי שלושה סינים שנראו מהגרים מהכפר, באנגלית של לומדים שקדנים: כמה זמן את בבייג'ינג? מה את עושה כאן? איפה את צריכה לרדת? האם את לומדת סינית? ואני, מחזיקה את התרמיל צמוד לגוף ושולחת יד לכיס המעיל מחשש לכיוס המצלמה, מתביישת בחשדנות המיותרת שלי.

החנויות מקושטות, התאורה מרהיבה. תחושת שפע ומותרות מציפה בחום של יש [you (בטון שלישי יורד-עולה) בניגוד ל"meiyou" (=אין) הרווח]. הצלחה ושגשוג – הברכות שהסינים מאחלים לעצמם באדיקות מאגית בכל ראש שנה – הנה הן מתגשמות.

עשרות אנשים התקהלו בכל אטרקציה. גם סביב ג'יפ-רוביקון שהוצב בקניון צבאו סקרנים.

ג'יפ שהוצב בקניון

קניון בבייג'ינג

חבורות-חבורות שוטטו עטורים בקישוטי ראש, זרים לתרבות הסינית אבל תוצרת סין, כידוע. מין גול עצמי? כובעי סנטה, קרני שד, קרני אייל וגם קומבינה לוקלית: אוזני ארנב המבשרים את שנת הארנב המתקרבת.

בכיכר טיאנאנ'מאן וגם ברחוב וואנגפוג'ינג לא משתפים פעולה באופן ממלכתי-רשמי עם החג של הנוצרים. עשרים מיליון סינים נוצרים לא עושים להם את זה. לא הדליקו את הנורות על העצים.

רחוב בבייג'ינג

התגובה הרשמית של סין מצביעה על עצבנות מסוימת סביב הקריסמס הזה. ביקורת שהושמעה בותיקן התפרשה כהתערבות זרה וזכתה כאן להדיפה ולאיום על פעילות הכנסייה הקתולית בסין. הקריסמס הזה מתחיל להיראות כמו ערוץ לשחרור של משהו.

כמו הקיטור ברחוב וואנגפוג'ינג?

רחוב

עיתונאים בצ'יינה דיילי מנסים לרכך, מצביעים על יבוא תרבותי של ערכי קריסמס שאין פסול באימוצם: נדיבות, שלום, אהבה, נתינה, הקרבה. טוהר בצד ניצול ופיתוי של קורבנות חדשים של צריכה.

***

שעות של עמידה והליכה. אין איפה לשבת. כל בתי הקפה שנועדו למשוטטים אורבניים מלאים. קר, קר. עוד לא ירד שלג החורף הזה וקריסמס לא לבן, כמו בשירים, אבל דואגים לשיחים בכניסה לעיר האסורה ומכסים אותם. מראה הזוי. הם נראים כמו רוחות רפאים של עבדי קיסר כפופים.

חנות

בחנות של גאפ החליפו את הסיסמה. לא עוד Mind the Gap אלא Let's GAP together. איזה שינוי חגיגי וכמה הוא מתאים לערב ההמוני הזה.

גאפ

רציתי לבקר גם בסנליטון ולראות מה מתרחש בוויליג', אבל אי אפשר היה להגיע לשם. מה היה בסנליטון? בנאן-לואוגו? בהתכנסות האחרונה בבית חב"ד "הישן" שבקינגס גרדן? – אולי קוראים טובים ינדבו מידע בתגובות. תודה ומלי ק'יסמס.