אחד באוקטובר 2011 – אודם ושָׁנִי

Wo zai zhong guo dai le si nian le – אני בסין ארבע שנים. עוד שנה בבייג'ינג.

Guo qing jie – בתרגום מילולי: מדינה לחגוג פסטיבל. שוב החג הלאומי במלאת 62 שנים להקמת הרפובליקה העממית של סין. שוב נסעתי לכיכר טיאנאנ'מאן, למרחב הטעון ביותר במדינה. Hao jiu bu jian – long time no see – הסינית מחלחלת אלינו לאט אבל בהתמדה.

מה "משדרים" בכיכר השנה?

הכיכר משדרת הסמכה של שני עולמות אדומים: אדום אחד – המשטר של המפלגה, אותה מפלגה. האדום השֵׁנִי, אודם שָׁנִי – אדום עז שמקורו במסורת, באדום עתיק. זה הצימוד הנוכחי המנצח בשנה האחרונה. מצד אחד תרבות של מימשל בן 63 שנים, שדגלו אדום וסימניו משמעת, משמר, גדרות, סדר. בטון יצוק של איפוק עם קווים מרוסקים של קפיטליזם וקווים מעוגלים של זרימת כוחות תת-קרקעיים בלתי ניתנים לריסון. מצד שני חוברים אל העבר. מגייסים כלים, לבוש, שירה, קישוטים – את שלל התפארת בת חמשת אלפים שנה. מהפכת התרבות של 1976-1966 רחוקה, נמחקה, התהפכה. מסורת סינית היא אִין. היא היום חומת מגן של תרבות מתגוננת מפני השפעה מערבית חלולה, בעיני מנהיגי מפלגה שלטת ועושי דברה. משווקים אותה בתוך המדינה ומנסים גם לייצא. בסוף גם יצליחו בזה. העולם יקנה את תוצרת סין מתוצרת סין, כי משקיעים בזה המון אנרגיה וממון וכי העולם המערבי נתון במשבר עמוק.

דגל

משפחה סינית

כד סיני נישא בגובה אימפריאלי מדויק, ובדיוק על ציר האורך של העיר

וביחד זה נראה כמו מה שאומנים יודעים ליצר בקריצה ביקורתית בשנת הארנב:

פסל

Wo you hen duo wenti – יש לי הרבה שאלות.

לא נראה שיש מישהו היום שיודע לתת תשובות. הדברים של נעמי קליין על מה שקורה במערב [בריאיון לארי ליבסקר, 27.9.11] רק מגבירים את התהיות:

מדינה שאין לה שליטה עצמאית על הכלכלה שלה היא לא באמת מדינה דמוקרטית. זה כבר לא משבר אמון בקפיטליזם או בניאו־ליברליזם, זה משבר אמון בדמוקרטיה עצמה. אנשים מתחילים להבין שהדמוקרטיה נחטפה על ידי כוחות כלכליים. http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3534707,00.html

Hen duo ren – הרבה אנשים – או כמו שהסינים אומרים "יותר מדיי אנשים".

"טו מני פיפל", היא אמירה כואבת ומסוכנת. חופשת החג באוקטובר מזמנת התגודדות של המונים בכל אטרקציה, רכבת, שדה תעופה, פארקים, קניונים ומתחמים של חברת שפע מתעוררת, יוצאת והומה. אנשים עושים אקרובטיקה של יומיום בהליכה על מדרכות, בכניסה לרכבת התחתית, בהשתלבות בתנועה על הדרגנועים או בכבישים, בעריכת קניות, בדיור, בישיבה בחדרי הלימוד, ברישום לגני ילדים, בתחרות עם עמיתים, בשירותים [אקרובטיקה משודרגת]. בכל מקום ופינה.

פסל

עבודה של Xiang Jing בתערוכה Will things ever get better?

המוצגת בימים אלו במוזיאון לאומנות עכשווית

סינים במספרים גדולים, אבל אנשים הם לא "מספרים צפים", כפי שנקראת העבודה של האומן היפני Tatsuo Miyajima, המוצגת בימים אלו בתערוכה Ashes to Ashes, Dust to Dust ב-UCCA במתחם 798. מה אומן אחד יפני מנסה לומר? מנסה לעצור?

עבודה של אומן יפני

Wo yao qu 798, zem me zou? – אני רוצה ללכת ל- 798, איך ללכת?

Yi zhi zou – לכי ישר. כאן כל יום חג, ולכבוד אוקטובר עוד פסטיבל אומנות.