בייג'ין, הענק המתעורר (חלק א') – נילי ארנועם

כל נסיעה אל יעד תיירותי חדש היא נסיעה אל הבלתי נודע. אבל נסיעה לסין ולבירתה בייג'ין, היא באמת חוויה אחרת. חוויה מועצמת. עם כל מה שאנו יודעים, כל מה שקראנו, כל מה שסיפרו לנו אחרים, לא הכין אותנו למפגש עם המציאות. סין גדולה, זאת ידענו. המרחק מקצה אחד שלה לקצה השני, גדול יותר מן המרחק שבין קצה סין למדינת ישראל. מיליארד ועוד אי אלו מאות מיליוני תושבים זאת ידענו, אך כיצד מנהלים כזאת מדינה, כיצד מקפיצים אותה תוך 20 שנה אל הקדמה, פלאי פלאים. זאת תעלומה.

בשנת 2008 הדהימה סין את העולם בהפקה המרשימה של האולימפיאדה. הקמת הכפר האולימפי, אצטדיון "קן הציפור" והפקת טקסי הפתיחה ונעילה של האירועים, שברו כמה שיאים אולימפיים. עתה עושה זאת סין שוב באירוח תערוכת אקספו העולמית בשנגחאי. תערוכה שהושקע בה על פי ההערכה, פי 3 מן ההשקעה באולימפיאדה. 70 מליון מבקרים צפויים לבקר בה בחודשים מאי – אוקטובר ומבחינת כל הנתונים, מספר המדינות המשתתפות, שטח התערוכה, הביתנים וכדומה, עוד לא הייתה תערוכה כזאת. עוד לא הייתה הפקה כזאת.

אלו הם הישגים של מדינה שעדיין מתנהלת על ידי "המפלגה". מדינה שנמצאת במעבר מן התקופה הקומוניסטית אל העידן הקפיטליסטי. יותר מדויק להשתמש במונחים ספורטיביים ולהגיד קפיצה, דילוג, זינוק. לרוחק ולגובה.

אם מדובר על רוחק, אז בייג'ין ג ד ו ל ה . כ – 5 שעות נסיעה מקצה לקצה, כמעט כמו נסיעה מתל-אביב לאילת, אם בגלל המרחקים ואם בגלל הפקקים. אם מדובר על גובה, אזי בייג'ין, בניגוד לכל מה שמקובל במקומות אחרים בעולם, היא עיר עם בניה נמוכה במרכז וגבוהה ככל שמתרחקים אל הצדדים. מרכז העיר, כיכר טיאן אן מאן, היא הכיכר הגדולה ביותר בעולם. אומרים שכמיליון איש יכולים להתכנס בה וזה אולי יכול לתת לכם מושג על גודלה. בצמוד לה נמצאת "העיר האסורה", המקום בו חיו קיסרי סין ובמשך מאות שנים אי אפשר היה להיכנס אליה. זהו מקום של ארמונות, פגודות ומקדשים וכדי לא לגמד מבנים אלה ולהאפיל על תפארת העבר, בכל מרכז העיר אסורה הבניה הגבוהה. 6 כבישים טבעתיים מקיפים את לב העיר וכולם סתומים ופקוקים. כדי להקל על העומס ועל זיהום האוויר קיימת מגבלה על נסיעת רכבים פרטיים ורק לרכבים עם מספרים כאלה ואחרים מותר לנוע בימים מסוימים.

לקראת האולימפיאדה חויבו נהגי המוניות לשפר את ידיעתם באנגלית ואת היכרותם עם העיר. למרות זאת, רבים מנהגי המוניות מתקשים לאתר את הכתובת המבוקשת, על אחת כמה וכמה אם היא כתובה באנגלית.

נחתנו בבייג'ין ועמדנו בתור למונית. לנהג לא היה מושג היכן המלון שלנו צריך להיות. תוך כדי נהיגה באוטוסטרדה החל לעיין בניירת שהגשנו לו, והיה ברור לנו שהוא יודע איך מגיעים אל המלון לא יותר טוב מאיתנו. כאשר ראה את הטלפון הסלולארי שלנו, התעקש לקבל אותו כדי להשתמש בו, ורק לאחר שהתעקשנו שהמכשיר שלנו ‘No China’ נאות לשלוף את הסלולארי שלו מכיסו ולעשות כמה שיחות.

אחר כך הוא גם עצר בצידי הדרך, חיפש בכל מיני מפות ולאחר הרבה הסתובבויות הצליח להביא אותנו אל המלון הלא נכון. רק המלון השלישי היה המלון אליו היו פנינו מועדות. אליו הגענו רק לאחר שנאלצנו להחליף מונית כי במלון השני ניסו להסביר לנהגנו לאן עליו להגיע, ללא הצלחה. זאת בייג'ין. מסתבר שהמלון "שלנו" היה מרחק 3 בנינים מתחנת הרכבת הראשית של בייג'ין, מול בית חולים ובית משפט וגם הסתבר לנו שהוא המלון הגדול ביותר מחוץ לארה"ב, של הרשת, עם 1312 חדרים.

Marriott on the wall היושב על אחת מחומות העיר. כזה מלון גדול וכזה מיקום מרכזי וכמה התברברנו בדרך. כזאת היא בייג'ין.

למזלנו הטוב הקדמנו תרופה למכה, ובטרם יציאה לדרך יצרנו קשר עם חברת Eggroll tours, של שני ישראלים, דוד גליל ועדי טלמור, שהתאהבו בסין. השניים חיים כבר הרבה שנים בבייג'ין ומנהלים חברה הנותנת שירותי תיירות בסין. אפשר להתקשר אליהם באמצעות מספר טלפון ישראלי, בעברית, ובזה לסגור עניין.

אנו סגרנו על ארבעה ימי טיול בבייג'ין, עם מדריכה שבאה לקחת אותנו מהמלון עם נהג ומכונית צמודה. בדיעבד הסתבר שזה היה הדבר הטוב ביותר שיכולנו לעשות. בייג'ין גדולה, המרחקים גדולים, הכבישים רחבים, עם הרבה מסלולים ומחלפים, בהחלט לא מקום שאפשר להכיר אותו דרך הרגלים וגם לא באמצעות רכבת תחתית או תחבורה ציבורית. העיר מישורית ושטוחה ורכיבה על אופניים, כלי התחבורה הפופולארי ביותר בסין בשנים קודמות, אכן אידיאליים לשימוש של תושבים מקומיים, אך לא בדיוק לתיירים הרוצים להגיע לכל האטרקציות של העיר תוך זמן סביר.

Marriott on the wall היושב על אחת מחומות העיר
Marriott on the wall היושב על אחת מחומות העיר