בירת הפורצלן בסין – ג'ינגדז'ן

ד"ר שושן ברוש-ויץ
בירת הפורצלן בסין–ג'ינגדז'ן חלק א' של המסע

"לדרוך על ירוק" Taqing הוא ביטוי סיני שמתאר טיול בחיק טבע ירוק ומלבלב. באביב השנה נסענו גם "לדרוך על כחול", לעיר ג'ינגדָז'ן [ Jingdezhen ], בירתה של תעשיית הפורצלן – קרמיקה סינית, בדרך כלל בצבעי כחול על לבן.

כשעתיים בטיסה ישירה מבייג'נג [2800 יואן] לשדה תעופה זעיר וחדש במחוז ג'יאנגש'י [החבל שבו התחילו הקומוניסטים את "המסע הארוך"]. לא מאוד רחוק משאנגחאי.

הפורצלן/החרסינה הוא מוצר המסמל את סין בעיני עצמה ובעיני תרבות המערב, והוא נחשב עד לאמצע המאה העשרים כאחד ממוצרי היצוא העיקריים שלה. שווה להיכנס לעובי הדק והשביר של הסוגיה.

עבודתו של האמן LiuYuancheng הוענקה כשי רשמי למלכת בריטניה. רמיזות ענוגות לבודהיזם, לאופרת בייג'ינגולמלכות נשית

הפורצלן המיוצר בעיר, כמו מראה העיר: משמר מסורת עתיקה, מאמץ השפעות זרות ומתחדש ברוח הפתיחות והתרבות העכשווית. עמוס כאן מ-אוד.

בג'ינגדָז'ן מייצרים כלי פורצלן כבר אלף שנים, מכריז כיתוב ענק על מגדל הפיקוח של שדה התעופה. לפורצלן הנכרה ומיוצר במקום ארבע תכונות: לבן כמו ג'ייד, בהיר כמראה, דק כנייר וקולו כפעמון. ועוד בסימן-ארבע: במקום מייצרים ארבעה סוגים מסורתיים של פורצלן: כחול ולבן, צבעוני מזוגג, כחול-לבן עם שקעים דמויי אורז, ופורצלן "ורדני " – תרגום שלי ל- famille rose porcelain – שראשיתו בפרחים גדולים והמשכו בציורי פרחים מעודנים לאור השפעה אירופית שהתרחשה בעקבות קורי החיבור של הסחר בפורצלן.

לג'ינגדָז'ן תהילה של ייצור בלעדי עבור קיסרים. "רוח האש" – שם הפסל באחד הכיכרות של העיר על שום האש בתנורים והלהט היצירתי – מפעמת גם בקרב אומנים עכשווים שמייצרים גם כיום עבור הממשל. עבודותיהם נבחרות לייצג את סין כתשורות רשמיות, כמו לדוגמה כף היד הענוגה הזאת שניתנה למלכת בריטניה

עבודתו של האמן LiuYuancheng הוענקה כשי רשמי למלכת בריטניה. רמיזות ענוגות לבודהיזם, לאופרת בייג'ינגולמלכות נשית
בעיר הזאת ייצרו 1600 עובדים, במשך שנתיים, כמאה אלף גרעיני חמניה מפורצלן, בשחור לבן, עבור עבודתו המונומנטלית של רב האומן אי ווייוויי – Ai Weiwei . ארבעה גרעיני פורצלן קיבלנו כשי אישי ממנו. אני שומרת אותם כאוצר.

איתנו בריגיט דה-מאס, חברתי היקרה שעובדת בשגרירות האוסטרית בסין, ופאנג ז'אנג, חברה סינית טובה, חיה ונושמת אומנות בעבודתה ובחייה הפרטיים כאשתו שלוואנג צ'ינגסונג, אומן-על סיני.

במשך שלושה ימים דחסנו מטרות והזיות על המקום. בריגיט טסה איתנו עד לכאן כדי להשלים מערכת של כלי אוכל שרכשה בבייג'ינג בשנות השמונים. זה הזוי אבל מציאותי: רק בסין תוכלו לחזור ולהשלים סט שרכשתם לפני שלושים-ארבעים שנה, כי "עוד לא נותקה השרשרת".

אני מוניתי על בחירת מקומות הביקור ופאנג על המימוש של המקסימום במינימום של זמן. איך? בעזרת אח של עמית של בעלה, וחברים של האח של המ ַ כר … כן, "רשת הקשר הסיני", ה"גואן-ש'י" הידוע. בלי להכיר איש באופן אישי אנחנו מוזמנות, מוסעות, מודרכות, נכנסות למתחמי עבודה פרטיים, מתוודעות למטען הכבד של המקום, בלי שהמעטפת המסחרית הממלאת את העיר תטביע אותנו.

אבל הביקור התחיל בנחיתה קשה. שבע בערב בשדה התעופה, חמישה נהגי מוניות עטים על השלל: שלושה זרים וסינית. ראו הוזהרתם מנהגי המוניות בעיר. כאן לא משתמשים במונה, והדמיון בעיר יצירתי. בסוף מגיע נהג עם הצעה סבירה ובשיחה איתו מסתבר שכדאי לשנות את הבחירה במלון. ב' האוסטרית ואני בולעות את הזרימה הגמישה של פאנג.

הנהג מביא אותנו למלון TainTian Yu Gang International Hotel – ארבעה כוכבים, במרכז העיר, בצומת סואן. חדרים עם פגעי ריח וניקיון, אבל למרות זאת מצאנו חדר משופר [דה-לאקס], מרוהט יפה, אינטרנט, מזגן, מיטת קינג-סייז טובה מאוד, קיר זכוכית מפריד בין החדר לשירותים [מה זה השקיפות הזאת?!], נוף אורבני אותנטי, לא נהר ולא אגם. ממול למלון ב- UBC – מסעדה טובה וקפה בסדר גמור. משמאל: מסעדה ייחודית [הוט-פוט בכיור חרסינה]. מסביב למלון: מספרות, מכולות ורחובות עמוסי פורצלן. השירות חביב. 338 יואן לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר. לא דומה למחיר הנקוב ליד הקבלה ופחות מהמחיר שנקבו בהתחלה. מומלץ לראות את החדר ולחפש את הכי טוב שניתן לבחור, לפני שמשלמים.

תשע בערב והעיר עדיין תוזזת. רוקדים בכיכרות. חנויות פתוחות. בפארק Ren Min Yuan Chang המרכזי, סחרחורת של ריקודים ורעש מנגינות.