לאחר התאונה – חאן שאו גונג

כפר בסין
כפר בסין

 

בסיפור זה חאן שאו גונג מציג אירוע שמתרחש בכפר מבודד הרחק מהעיר, בכפר מתרחשת תאונה ושני צעירים מבני הכפר מתים בה. לאחר התאונה מתרחשת בכפר מהומה כאשר אנשי הכפר מאמינים כי בידיהם האחראי לתאונה. חאן שאו גונג מציג בסיפור זה, הבדל תרבותי עמוק בין התרבות המערבית שישראל במידה מסוימת שואפת להיות חלק ממנה, ובין התרבות הסינית. מערכת החוק בסין מעולם לא הייתה מערכת יציבה. חלק גדול מהחוק נתון לפרושים ולשיקולים שאינם מובנים לזרים הבאים מהמערב. המשפט המסחרי בסין למשל הינו מערכת חוקים חדשה לגמרי שעדיין נמצאת בהתהוות – בטרם החל דנג שיאו פינג במדיניות הפתיחות, כלל לא היה משפט מסחרי. על המחסור במערכת חוקים כתובה מחפה מערכת ערכים לא כתובה, והשאיפה לשמור על "הרמוניה" חברתית – "שקט תעשייתי". דוגמא לכך היא כי בתאונת דרכים בין רכב להולך רגל, או רוכב אופניים, ללא קשר לנסיבות התאונה, ומי אשם בה, נהג הרכב יפצה את הולך הרגל או רוכב האופניים.

התרגום משתדל לשמור על המקור אך נאלצתי לשנות מעט מהמקור על מנת להתאים את הטקסט ולהפכו לזורם יותר, כפי שהוא נשמע בסינית, ביידיש זה נשמע יותר טוב…

לאחר התאונה – חאן שאו גונג

אירוע חמור ארע לשני צעירים מאחד הכפרים, חשמלאי ועוזרו. בזמן התקנת קו חשמל, נשמעה לפתע צווחה מפתיעה, וגופות שניהם הוטלו לשדה מפרכסות ללא הפסק, ונוטפות מים.

ישנם שחשדו כי הם הפרו את כללי הבטיחות. אחרים חשדו כי אדם שלישי גרם לתקלה, למשל הפעיל את הזרם מוקדם מדי. אבל בסופו של דבר הופנתה האצבע כלפי חברת החשמל: הכשרה לא מספקת, פיקוח לקוי, גם באיכות הציוד אפשר לפקפק… (אך) ובסופו של דבר השיבה חברת החשמל כי האחריות היא על ההרוגים. באותה העת מנהל החברה החליט להחנות את רכבו בכניסה לכפר, ולא להיכנס לתוכו. תושבי הכפר הקיפו את הרכב מכל עבר ורצו להרים ולשאת את הרכב על נהגו לעבר חדר האבלות [1] האומלל בכפר. בתחילה כלל לא עלה על דעתם עניין הכסף, אבל איך אפשר לסבול התנהגות כזאת? איזה מן בן אדם זה? הכלב רצה להסתלק ולא היה בלוויה ולא ראה את המנוחים, לא הדליק לזכרם אפילו לא שרשור חזיזים אחד ולא מסר גיליון ניחומים [2].

תרימו אותו! תרימו אותו! את מי הוא מפחיד הכלב [3] עם הרכב שלו צרח אחד האנשים כשהוא מסתער על הרכב. אילולי היה מגיע בזמן קדר [4] הכפר היו האנשים מנתצים את הרכב עם הטוריות ומוטות האיזון שנשאו.

מנהל החברה בסך הכל רק רצה שלא להיקלע לאי נעימות, אך בניסיונו שלא לחטוא בפגיעה ברגשות ההמון הזועם, ייתכן והוביל להחמרה ביחס הקהל כלפיו. כעת כבר היה קשה להימנע מלשקוע בתוך ביצה זו של האשמות. כשהאשמות שונות, אם או בלי קשר לתאונה מותחות בו, הייתה הדרישה הכוללת כי חברת החשמל תיטול את האחריות על התאונה. אגלי זיעה כיסו את ראשו של המנהל. על יללות קרובי ההרוגים, החלו להתווסף בתוך גל של סימפטיה ורחמים, קולות הבכי של המבקרות והמנחמות והוא סגור מכל עבר ללא שום אפשרות להימלט, 200 יואן (120 שקל) לא יספיקו לפדות אותו במצב זה וגם חיוכי התנצלות לא יעזרו. לבסוף הסכים ליטול אחריות, ובחריקת שיניים נתן עשרים עשר אלף יואן לשתי המשפחות האבלות.

בשלב זה ובתזמון מדויק, הופיע ראש הכפר תוך כדי שהוא חוזר ואומר איחרתי, איחרתי. הוא פנה ודיבר על ליבם של מספר

צעירים מסביבם שעדיין צרחו, ולאחר מכן שלף את המנהל ונטלו לארוחה שמטרתה לשחרר את הלחץ העצום שחווה, וליצור עימו קשרי ידידות [5].

כאשר שמעתי על אירועים אלו, המשא ומתן סביב חדר האבלות הושלם. אבל איזה מן משא ומתן היה זה? באופן פרטי כבר היה לי מושג כלשהו מי הוא אותו אדם שלישי שגרם לתאונה, אבל אותו אדם שלישי כלל אינו נושא בשום אחריות לתאונה, ולמעשה חברת החשמל נושאת בעוון שגרם אדם אחר. באופן מוחלט ולאור מערכת החוק הקיימת היום התוצאה שהגיעו אליה מוזרה בהחלט.

מר חה, ראש הכפר אמר לי "האם אכן היה מעורב נוסף בתאונה, את זה קל מאד לברר, אבל איזו תועלת יש בכך? האם הוא יכול לפצות בעשרים אלף יואן? הוא לא יכול. תקן אותי אם אני טועה אבל בירור שכזה לא רק יהרוס שתי משפחות, ישנה משפחה שלישית שתיהרס"

כוונתו הייתה כי האדם השלישי מגיע ממשפחה מאד ענייה, שלא תוכל לעמוד בתשלום פיצויים. מצד שני, ללא פיצויים, כל שיוכלו לעשות משפחות ההרוגים הוא להפוך לקבצנים.

" אבל עובדות הן עובדות…" הוספתי.

"העובדות הן: עכשיו לשלוש משפחות עדיין קיימת דרך להמשיך ולהתקיים, איזו בעיה יש בזה?"

"אז חברת החשמל לא סבלה מ…"

"אתה רוצה לומר אי צדק? קצת, טיפת דם שלהם זו טיפה בים (פרוטות), יתקזז קצת מהאלכוהול בתקציב האירוח שלהם [6], כמה פחות סיבובים במג'יאנג [7]. לא ברור לך מי הם?"

לא היה לי מה לומר. היה לי סטנדרט מסוים של מוסר, אבל מול טיעון זה לא יכולתי שלא לקבלו. היה זה החוק שמעבר לספר החוקים, ללא תפיסה של החוק, החוק אינו קיים. בתפיסת אנשי האזור התקיימה מערכת ערכים שונה ולה חשיבות גבוהה יותר. במערך השיקולים של מערכת הערכים שלהם המשקל בין התוצאות והכוונה – הכוונה חשובה יותר, למשל, כאשר שוקלים את מניעי האדם השלישי, לא הייתה לו כוונה להרע, לפיכך הענישה יכולה להיות קלה. בשיקול ביו המתים ובין החיים, החיים חשובים יותר. למשל קחו בחשבון את היתומים ממשפחות ההרוגים, הם בחיים, ולכן הפיצויים חשובים מחקר האמת. אנשי האזור שונאים את חברת החשמל, היא מרוויחה יותר מדי, בקלות מדי, והיא מונופולית [8], בהזדמנות הזו היא בוודאי לא תימלט ללא עונש. אם לא מדובר כאן על להפוך שחור ולבן, אז לפחות מדובר על לערבב עיקר וטפל, ובאופן מלאכותי תפרו לה תיק.

אך לראיית אנשי המקום, האירוע טופל ללא ספק בצדק, ועל פי חוקי הטבע. אנשי הכפר לא תיחבלו תחבולות ולא התלבטו בדיונים על דרכי הפעולה הרצויות, גם ראשי השלטון המקומי לא התארגנו ולא תיחבלו, אך (אלא?) שיחקו משחק כפול והיו מעוניינים לאלץ את חברת החשמל לשלוף את הארנק, מה גם שהיא אינה נקייה לגמרי מעוון.

אני לא לגמרי מסוגל לקבל מן משחק שכזה שמערבבים בו את הנסיבות, ויצירת עוולות. אך שלוש משפחות עניות (שתי משפחות ההרוגים ומשפחת המעורב השלישי) ניצלו מאסון, הן ללא ביטוח תאונות עבודה ועדיין מסוגלות להמשיך ולהתקיים. אני לא יכול שלא להודות כי מכל התוצאות האפשריות זו התוצאה שהכי מניחה את הדעת. מה עוד אני יכול לומר?

כך חלף לו האירוע. תושבי הכפר מרוצים מהאופן בו הסתיים. אדם אחד אמר "זה מוות טוב! תראה, א – לא צריך לקחת תרופות, ב- אין זריקות, ג – אין ניתוחים. שום קשיים, כאילו נפטרו במהלך השינה, לא לכולם יש מזל למות ככה?"

אדם אחר אמר "מי מת? תראה הם לא מתו! הם עדיין מפרנסים את הזקנים [9], את הנשים גם הם מפרנסים, וגם את שכר הלימוד של הילדים הם משלמים. ההבדל שבבית יש צל אחד פחות. זה כלום, פחות או יותר כמו לצאת לעבוד בעיר"

אחר הוסיף בהתלהבות "אני בטוח הולך לחפש עבודה בחברת חשמל, גם כשאתה הולך לתלות את עצמך אתה צריך לחפש עץ טוב, לא ככה? גם כשאתה מתאבד בקפיצה לנהר כדאי שתבחר נהר גדול, לא ככה?"

וכך בליווי דיוני החולין הללו חלף לו האירוע ועבר.

[1] חדר אבלות, אולם בו מוצגות תמונות המנוחים, ואליו מגיעים המבקרים להביע תנחומים וכן לכרוע ברך אל מול הנפטרים ולהציע צידה לעולם הבא.

[2] החזיזים מבריחים רוחות רעות בעת ליווי המת, גיליון ניחומים- סרט נייר רחב שעליו נרשמות מילות ניחומים, יתלה בחדר האבלות.

[3] במקור נכתב צב המתכת – צב היא קללה חריפה בסינית ובקלות מובילה לאלימות.

[4] קדר הוא תפקיד פוליטי מטעם המפלגה הקומוניסטית – ממונה להשגיח שהכפר לא יסטה אידיאולוגית מהדוקטרינה הרשמית.

[5] לארוחות תפקיד חשוב מאד בתהליכי חברות בסין.

[6] תקציבי האירוח בסין הם עצומים, באותה המידה ראש הכפר נטל את מנהל חברת החשמל לארוחה – סביר להניח כי היה זה על חשבון תקציב האירוח. ההשקעה היא בקנה מידה ישיר לכבוד אותו רוכשים למבקר או לציפיות מתוצאות הארוחה. מבקרים מישראל המתקבלים בסין על ידי עמיתיהם הסינים נדהמים מהאירוח שהם זוכים לו ולרוב מתקשים להשיב באותה המטבע לצד הסיני בהגיעו לארץ. סיני יצא עם עמיתיו וחבריו לארוחה או לבר ומבלי למצמץ בעיניים ישלם חשבון של עשרות אלפי שקלים. כמובן שלא נהוג להתחלק בחשבון והנשיאה בחשבון היא כבוד למארח.

[7] משחק סיני Majiang.

[8] המחבר משתמש במילה הגמונית (ba 霸) הגמוניה בסין היא מלה רעה מאד (ארה"ב) ההפך מהרמוניה ומובילה בפילוסופיה הסינית לאי יציבות.

[9] בסין אין פנסיה, במיוחד שלא בכפרים. לאורך אלפי שנות ההיסטוריה הסינית וגם היום נהוג כי הדור הצעיר מטפל בדור המבוגר ודואג לרווחתו. בסינית אותה המלה משמשת לגידול ילדים ול'גידול' דור המבוגרים.

Tagged עדי טלמורPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.