לימודי סינית ולימודי סינית בסין

בניגוד למקצועות אחרים, המתעניינים בלימודי סינית ומזרח אסיה נתקלים בבעיה עוד לפני שהחלו ללמוד. השאלות "איפה ללמוד? בארץ או בסין? במסגרת פרטית או באוניברסיטה?" מטרידות רבים הרואים בתחום זה את עתידם. אסקור כאן את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות, בתקווה שאוכל לעזור קצת בהתלבטויות.

סינית אני מדברת אליך

לצד האמונה הפופולארית שסינית היא השפה הקשה ביותר בעולם, רווחת לה הדעה שסינית דווקא לא קשה מפני ש"אין לה דקדוק". ובכן, שתי הגישות האלה שגויות מיסודן.

1. "סינית – השפה הקשה ביותר" האמרה "זו סינית בשבילי" שהשתרשה ברבות משפות העולם, כמו גם שיטת הכתיבה השונה מהשפות המערביות, החדירו את הדעה שאין שפה הקשה מסינית.

ניתן לומר שאחרי שלומדים את העקרונות הבסיסיים ואוצר המילים גדל, יותר ויותר קל ללמוד עוד סימנים. קושיה של הסינית מתרכז דווקא באוצר המילים עצמו. בסינית קיימות הרבה מילים שיתורגמו לשפות זרות אותו דבר, אך בסינית לא ניתן להחליף ביניהן בגלל ההקשר והסיטואציה.

עוד אספקט חשוב הוא הטונים, המסמנים קריאה שונה של ההברות. ניתן להשתלט על הטונים אם מקפידים על כך כבר מתחילת הדרך, אולם אם מזניחים זאת ומשאירים את ההגייה "לאחר כך" העניינים מסתבכים יותר וקשה יותר לאמץ את ההגייה הנכונה באופן חלק.

2. "הסינית קלה כי אין לה דקדוק". ראשית, אין דבר כזה שפה בלי דקדוק. דקדוק הוא אופן הכללים המנחה את הדיבור והכתיבה בשפה מסוימת, ומכאן לא יכולה להיות שפה ללא דקדוק. לסינית אמנם אין נטיות, אך לעיתים דווקא חוסר הידיעה אם מדובר בזכר או בנקבה, ברבים או ביחיד ובעתיד או בהווה יכול להקשות על ההבנה. עם זאת, למרות שאין השפה מחייבת הגדרות אלה, ישנה אפשרות לבטא זאת והסינים מוסיפים זאת על מנת להעביר יותר טוב את מה שברצונם לומר.

לפני הכול צריך לבדוק מה בדיוק מעניין אתכם, ולאיזו מטרה אתם רוצים ללמוד סינית. השאלות שצריכות לעלות הן בסגנון הזה פחות או יותר:

האם אתם מתעניינים בתרבותה של סין?

האם אתם רוצים ללמוד רק סינית, כמה שיותר מהר?

האם אתם רוצים רק לדבר בסינית, או גם לכתוב ולקרוא?

לימודים בארץ

בארץ ישנן שלוש אפשרויות ללמוד סינית: אחת משלוש האוניברסיטאות, ברליץ ודומיו, או בשיעורים פרטיים למיניהם (ובכללן גם שיעורים באינטרנט).

אוניברסיטאות בישראל

ההבדל העיקרי בין הלימודים בארץ ובסין הוא הזמן שמוקדש ללימוד השפה עצמה. בעוד שבסין משקיעים רק בשפה, באוניברסיטאות בארץ הסינית היא חלק מחבילת לימודים שלמה: היסטוריה, תרבות, ארכיאולוגיה, יחסים בין לאומיים ותחומי התעניינות שונים ומגוונים. אם החלטתם שמה שמעניין אתכם הוא סין באופן כללי ולא השפה באופן ספציפי, אני ממליצה ללכת ללמוד באחת האוניברסיטאות על מנת להבין יותר לעומק את התרבות וההקשרים ההיסטוריים חברתיים בסין.

החוג "מזרח אסיה" קיים בשלוש אוניברסיטאות בארץ: חיפה, תל אביב והעברית בירושלים. כל האוניברסיטאות מציעות גם תואר שני. הבעייתיות הגדולה בהשוואה ביניהן נובעת מכך שאין סטודנטים שלמדו בכולן, ולכן קשה להפריד בין החוויה האישית ובין מה שקורה באמת בכיתות.

באופן כללי, ניתן לומר שבחיפה מתרכזים בסין המודרנית, בתל אביב בתרבות (אמנות ופילוסופיה), ובאוניברסיטה העברית מתמקדים יותר בהיסטוריה ובפילולוגיה. מובן שהאוניברסיטאות מציעות גם קורסים שאינם "עונים" על הגדרות אלה, ובכל שנה היצע הקורסים משתנה בהתאם לדרישות וליכולות החוג.

בכל מקרה, לימודים באוניברסיטה אינם מחליפים את לימודי הסינית בסין. בוגרי החוגים מגיעים לסין ומתקשים בדבור ובשמיעה, אך ברוב המקרים הבנת הנקרא ברמה מספקת, והתלמידים הטובים משתלבים בלימודי שנה ב' ומעלה בסין. בכל מקרה, הלימודים בישראל אינם מכינים למבחני הרמה הסיניים (HSK) או מבחני הרמה באוניברסיטאות, וכאשר מגיעים לסין גם לאחר שלוש שנות לימודי סינית לוקח זמן להתרגל למה שקורה מסביב. רוב התלמידים מתאכזבים כשהם משובצים "רק" לשנה שנייה, אך אם הם ישוו את מספר השעות הכולל שבו הם למדו סינית ואלה שהחלו ללמוד בסין, הם יגלו ששלוש השנים שלהם בארץ משתוות בערך לשנת לימודים בסין.

אופציה זו מומלצת למי שמתעניין באספקטים שונים של סין, ורוצה לרכוש גם תואר ראשון באוניברסיטה מישראל. כדאי לברר מראש כמה תלמידים צפויים ללמוד בכיתה, מפני שבלימודי שפה זהו קריטריון חשוב ביותר.

מכונים פרטיים ושיעורים פרטיים

למען האמת, לא התנסיתי בעצמי בלימודים במכון כזה, אך על פי מה ששמעתי מתמקדים שם בדיבור ולא בקריאה. הבעיה בגישה הזו היא שהרבה מילים נשמעות אותו דבר, במיוחד כשלא שולטים בטונים. כשלא מכירים סימנים לא יכולים ללמוד מה ההבדל בין כמה הברות שנשמעות בדיוק אותו דבר, אך הן בעלות משמעויות אחרות לגמרי. כך, שאם מציעים לכם תכנית לימודים שמתעלמת לחלוטין מסימנים ומתמקדת רק בדיבור, תדעו שההתקדמות שלכם בשפה תהיה מוגבלת עד שתתחילו ללמוד סימנים. אין דרך להתחמק מזה, ולמען האמת, זה ממש לא נורא.

רמת המורים הפרטיים היא מאוד אינדיווידואלית, ותלויה למעשה במורה ובחומר שעליו הוא מתבסס. חשוב להקפיד גם שהמורה יודע לדבר במנדרינית רשמית (putonghua), ואם יש לו הכשרה של הוראת סינית, מה טוב. לא כל דובר שפה יכול ללמד אותה (האם הייתם יכולים ללמד מישהו עברית, על הבניינים, הניקוד, המשקלים וכו'?)

הלימודים בסין

בניגוד ללימודים בארץ, המועברים בעברית, הלימודים בסין מועברים בסינית. בסין ישנן שתי אפשרויות מרכזיות: בית ספר פרטי ואוניברסיטה. אופציית המורים הפרטיים קיימת גם כאן, ואין הבדל גדול בין סין וישראל מבחינה זו.

בית ספר פרטי: מספר שעות בשבוע: 6-20. אחד מהיתרונות הגדולים של שיטה זו הוא המספר המצומצם יחסית של תלמידים בכל כיתה, ומכאן כל תלמיד מקבל יותר תשומת לב במהלך השיעור. כמו כן, בתי ספר פרטיים יכולים להתאים לכל אחד תכנית התפורה לדרישותיו. בתי ספר כאלה מציעים בדרך כלל גם תכניות לחצי יום לימודים (1-2 שעות) וגם ליום לימודים שלם (4 שעות).

הבעייתיות בבית ספר פרטי כרוכה ביתרון הגדול שלו: הגמישות. מכיוון שאין מסגרת לימודים קשיחה, שיעורי בית אינם חובה והלימודים מתקיימים ברוב המקרים ללא מבחנים, מאוד קשה להתמיד לאורך זמן. מחיר ממוצע בביג'ינג: 1500 יואן לחודש.

אוניברסיטה: מספר שעות בשבוע: 20-40. האוניברסיטאות מציעות לסטודנטים תכנית קשיחה ומלאה. בדרך כלל בכיתות אלה התלמידים רבים יחסית (כ20-25) עובדה המקשה על הוראה אינדיבידואלית יותר. ככל שרמת התלמיד גבוהה יותר כך ניתן לבחור יותר קורסי בחירה, המשלימים את הלימודים ומכוונים לתחומי העניין של התלמידים. כל אוניברסיטה פועלת בשיטה משלה, אך באופן כללי הלימודים הרמות מתחלקות לשלושה שלבים עיקריים: רמת מתחילים (chuji), רמה אמצעית (zhongji) ורמה גבוהה (gaoji). רמת מתחילים מיועדת לתלמידים שלא יודעים דבר או שיודעים סינית בסיסית, רמה אמצעית לתלמידים שמסוגלים לנהל שיחה בסיסית ומעלה, והרמה האמצעית מיועדת לתלמידים השולטים כבר בשפה.

תלמידים רבים מגיעים לסין, נבחנים ומוצאים את עצמם ברמה נמוכה ממה שציפו אחרי שלמדו בארץ במשך שלוש ומשהו שנים. קודם כל, אין מה לדאוג: תמיד אפשר לקפוץ רמה, ואם זה לא פשוט – תתעקשו. מלבד זאת, יש לזכור שאם נחבר את כל שעות הלימוד של הקורסים בארץ, נגיע לסך השעות שלומדים בסמסטר או מקסימום בשנת לימודים אחת בסין. כך, שאין מה "להתבאס" ולהלקות את עצמך שלא הגעת לרמה הגבוהה.

בייג'ין או ערים אחרות?

זו שאלה שעולה המון בקרב הנוסעים ללמוד בסין. לבייג'ין יש יתרונות, אך גם חסרונות לא חסרים.

החיסרון העיקרי של בייג'ין הוא מספרם הגדול של הזרים הלומדים וחיים בעיר, מה שמשפיע על מחירי הדירות באזור האוניברסיטאות, על מספר התלמידים בכיתות ובכלל על הסינית שתדברו במשך השהות בסין. מבחינה זו, עדיף לשקול מעבר לערים אחרות הדוברות מנדרינית: Qingdao, Dalian ו- Xi'an (למרות שהזיהום בה מאוד גדול). אופציה נוספת ההולכת ומתחבבת על הסטודנטים המערביים היא Kunming, שנהנים ממזג האוויר הנוח שלה.

היתרון הגדול שלה היא שזו עיר מעניינת ושכיף לחיות בה. הסינים אינם מתרגשים ממערביים ולא זוכים ליותר מדיי תשומת לב (שיכולה להיות מעיקה אחרי כמה זמן).

 

Tagged תרצה ערבPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

    צור קשר

    יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.