נמר, דרקון, Lee Ang, סין 2000

סרט
נמר, דרקון, Lee Ang, סין 2000

 

Crouching Tiger, Hidden Dragon

סין \ הונג קונג \ טאיוון (2000)

בימוי: Lee Ang

סרט מכונן שפתח מחדש את ז'אנר סרטי הלחימה הסיניים ולמעשה המציא אותם מחדש. מאז ברוס לי לא הוצגו אומניות הלחימה הסיניות בצורה כה יפה ואסתטית. בעוד שבסין של המאה הקודמת (עד שנות ה-80) הייתה תעשיית הקולנוע בשפל המדרגה צמחה התעשייה בהונג-קונג בקצב מסחרר ומאות סרטי קונג-פו הופקו. היו אלו סרטי קונג-פו סוג "ז" שבהם סצנות הלחימה המוגזמות שידרו חוסר אמינות משווע. אנג לי התבסס על ז'אנר סרטי הלחימה הללו כשהוא הופך כל סצנת קרב למעשה של ריקוד מרהיב ביופיו.

סרט חובה שניתן בעזרתו להיכנס אל עולם הסיני הולך ונעלם. עולם בו הסינים מתהלכים בנעימות ורוגע, לבושים בגלימות ארוכות וצמה ארוכה עוד יותר מעטרת את ראשם (הצמה הייתה בסין של המאות ה – 17-19 סימן היכר שתבעו המנצ'ורים ששלטו באותה תקופה בסין על מנת להבדיל בינם לבין הסינים ולא היה בכך שום אלמנט פסטורלי ושלוו כי אם קעקועו של מעמד נחות בסין). אנג לי ממלא את כל הדרישות של הנרטיבים השונים שלפיהם תפסו (ורבים עדיין תופסים) בני המערב את הסינים. סין המוצגת בסרט היא בדיוק זו שהיינו מצפים לראות ובאיזשהו מקום זהו גם חטאו הגדול.

עלילת הסרט

לי מו באי (צ’או יאן פאט), אמן לחימה אגדי, מחליט לפרוש מעולם הלחימה רווי האלימות ולהתמסר כל כולו למדיטציה, למרות שהוא טרם נקם את מות מורו האהוב. הוא מוותר על חרבו העתיקה והמיוחדת – "גורל ירוק" שמה, אותה הוא מפקיד בבייג'ינג למשמר. רצה הגורל ודווקא בתו |(ז'אנג זי-יי) של איש המשמר אצלו מופקדת החרב מחליטה לממש את עצמאותה וללכת בעקבות חלומה להיות לוחמת מן המניין. אולי הדבר אינו נשמע כה זר ומוזר בעיניים מערביות אבל בסין של אז ובמידה מסוימת גם זו של היום גורלה של האישה נתון באופן מוחלט בידי אביה והוא כבר קבע את גורלה ואת השידוך המתאים לה. היא נאבקת בגורל המר המחכה לה, היא גונבת את החרב, בורחת, משפילה לוחמים מקומיים, מנהלת פרשיית אהבים עם בן למיעוט מקומי ומנתצת בכך את כל החוקים החברתיים הקיימים בסין דאז. ולמרות הכול מזהים לי מו באי וידידתו הקרובה יו שוליין (מישל יו) את הפוטנציאל האדיר הגלום בנערה הצעירה. מתחילתו של הסרט ועד סופו מנסים השניים להכניס קצת דעת אל ראשה. מצד אחד הם מייצגים את החברה הסינית על ערכיה השמרניים, מהצד השני שניהם כאחד הקריבו את עצמם על מזבח השמרנות והמסורת והנערה הצעירה נוגעת במרדנותה בנימי חייהם המוחמצים וסיפור אהבתם הלא ממומש. זו הסיבה המרכזית לסבלנות האדירה שמרעיפים השנים על הנערה למרות שהיא מצידה עוברת ושוברת את הכללים פעם אחר פעם. הסוף מהבחינה הזו הוא בלתי נמנע, המחיר הכבד שמשלמים כל הגיבורים הוא בסופו של דבר המחיר שמשלמת סין על שמרנותה ועל האידיאלים והערכים שמחזקים את החברה הסינית יחדיו. בסופו של דבר אין פה מסר חדשני או פורץ דרך, האינדיווידואליזם לא מתאפשר בסין, לא אז וגם לא היום, ואולי טוב שכך.

נקודה ראויה לדיון היא המשקל הגדול שניתן לכוח הנשי בסרט. אני לא יודע אם הייתי מגדיר את הסרט כסרט פמיניסטי אבל עובדה היא שמתוך ארבעת הגיבורים שלוש הן נשים. ולא מדובר בסתם נשים כי אם בנשים שהחליטו כל אחת בתורה לקחת את גורלה בידה ולהיאבק בממסד גברי שמרני.

בסוף הסרט שתים מהנשים מתות והשלישית איבדה כל אפשרות ותקווה לאושר ולמימוש ולכן אין פה איזשהו מסר פמיניסטי חדשני כי אם קעקוע של ערכים ישנים.

הסרט היה מועמד ל-90 מועמדויות שונות ברחבי העולם מתוכם הוא זכה ב- 73 פרסים שונים וארבעה אוסקרים.

Tagged עידן איילPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.