יופי מיתולוגי

יופי מיתולוגי א' – שמורת גְ'יוגָ'איגוֹאוּ [Jiuzhaigou] ושמורת חוּאַן-לונג  Huanlong]]

שמורת גְ'יוגָ'איגוֹאוּ ושמורת חוּאַן-לונג* מגרות מחשבה על טבע מיתולוגי. מימיי לא ראיתי טבע יפה כל כך. עולם בתפארה.

פרולוג: באחת עשרה בבוקר נחתנו בצפון סצ'ואן בשדה תעופה קטן וחדש – ג'יוחואנג. 1600 ק"מ מבייג'ינג, 3500 מטר מעל פני הים הרחוק. על מסלול נחיתה בערוץ: מעל רכסי הרים מיוערים ומתחת להרים וצוקים נישאים ומושלגים בפסגותיהם. קור חורפי וחמצן דליל. 'לא להילחץ', אני פוקדת על עצמי בבהלה כבושה. המדריך מודיע שאסור להירדם במשך ארבע השעות הקרובות ולשתות לאט. 'אל תחשבי על הנשימה, תסתכלי החוצה', אני מסדרת לעצמי פתרונות. המיני-ואן חולף ליד כפרים קטנים וססגוניים מיושבים בתושבים טיבטים ובתושבים בני מיעוט הציאנג המעורבים בהאנים. ערוצי הנחלים שופעים מים זורמים, דגלים צבעוניים עטורי מלל דתי מתנוססים לגובה, לרוחב ובאלכסון, צלבי קרס [בשינוי קל] חתומים על קירות, מוטיבים של המקדש בלאסה הבירה הטיבטית מעצבים את עיטורי החלונות, הדלתות, הקירות והגגות. שלוש מאות מטר מהשמורה – עדיין לא מדמיינים מה אצור בה – אוכלים ארוחת ערב במלון ומתפנים לסיור שווקים. שוב קונה טבעת? תשובה: כן. נראה לי שזה אקט נשי של התקשרות למהות ולא רק לבחיר-לב בשר ודם.

שמורת גְ'יו-גָ'אי-גוֹאוּ – גם לי קשה לומר את השם שלה בהנף לשון אבל נתרגל. שם כמו ZION פארק לא מחכה לנו בסין, אבל על השמורה הזו עוד ידברו הרבה ויראו תמונות – עוד יותר הרבה. כי בלשון יבשה ומידעית: "השמורה משתרעת על פני שטח של 720 קמ"ר. עמק ג'יו-ג'אי-גואו המפותל, הצר והארוך מגיע עד לגובה של יותר מ-4800 מטרים מעל פני הים, עיקר ייחודו של הנוף ב-108 אגמי האזמרגד שבתחומי השמורה […] מעיינות, מפלים, נהרות ובריכות […] יוצרים מראות מגוונים, מרהיבים וציוריים.**

שמורה

אגם הלוטוס, בריכות המראה, האגם המנצנץ, אגם הנמר [על שום צבעי השלכת הג'ינג'ים הנשקפים במימיו], מפל משטח הפנינה/מפל שונית הפנינים, האגם הארוך, אגם הקרנף, אגם הפנדה, מפל המפרץ הבהיר והמבטיח, בריכת חמשת הצבעים, אגם חמשת הפרחים, האגם הארוך, אגם הברבורים. השפה הסינית ערוכה לצירופים הלשוניים של סמיכות ושמות תואר, כמו "מפל המפרץ הבהיר והמבטיח". צריך לגייס אוצר מילים כדי לתאר את שלל הצבעים ולהמחיש את צבעי המים, האדמה, והצומח במים לידם ומעליהם. מים בצבעי איזמרגד/אמרלד שזה ברקת בעברית, שזה סוג של ירוק, ומים בצבעי טורקיז בין כחול לירוק עם תתי-גוונים, ומים צהובים, ולבנים וכהים כדיו.

נהרות צלולים

לא מתאים לשורר כאן, לצייר כאן, אפילו לא לטייל במובן הרגיל של המילה. רואים כאן. אנשים רבים נעים על פני שבילי הליכה מוגבהים, דֶקים מעץ, עם או בלי מעקה. שקטים, רואים את המראות. קשה להכיל אז מצלמים ללא הכרה.

נסיעה של 14 ק"מ לאורך נהר Zechawa He, עד להתפצלות; נסיעה בציר המערבי כשמונה עשר קילומטר, וחזרה למקום ההתפצלות; נסיעה של 18 קילומטר בציר המזרחי וכל השאר הליכה בתחנות ולפעמים מתחנה לתחנה. אוטובוסים ירוקים או טורקיזים של רשות השמורה עוצרים בכל תחנה, מעלים ומורידים נוסעים.

שמורה

המים נשפכים מרכס ההרים [Min Shan] שמעל. לא בערוץ אחד ולא בכמה מסלולי נפילה אלא בזרימה שרועה לרוחב הרכס, מכאן ומכאן.

מפל

נשפכים מכל מקום גבוה למקום נמוך. זה הסידור ההידרו-מכאני. בכל המרחב הזורם הזה מפלים בתצורות שונות ובעיקר בטווחי רוחב ו/או אורך מהממים. מלוא כל העין הדרם.

סוג האדמה, הגיר וחומרים אחרים מסיידים קירות, תעלות, ערוצים, קרקעית, בריכות, אגמונים ו"עציצים" טבעיים בשלל צבעים ובצירופים … נו, כמו שכתבתי בכותרת: טבע מיתולוגי. כאן נוצרה מיתולוגיה. כך היא נוצרה. קודם היה טבע שנבצר מבינת מושגי היופי של בני האדם, ואחר כך המציאו סיפורים וצבעו אותם בצבעי הטבע. חיפשו אחראי.

כאן למדתי מונח חדש שלא היכרתי קודם. 'chang jiang' – זרם של מים גדול יותר מנהר. ועוד שיעור: תושבי המקום מכנים את כל האגמים הפזורים בשמורה בשם "ילדי הים" [hai zi], לא אגמים. הכל י-פה. איזון אקולוגי בין טבע לשפה. מוכרחים להיות תמימים ויפים כאן.

"יום עייף מיופי", אומרת לי שו זה-פינג חברתי לחוויה***. האמירה הסינית יודעת לסכם את הביקור בשמורה במשפט: "מי ששב מג'יוג'איגואו לא ירצה לראות עוד מים". זה קצת דומה למשפט "לראות את נאפולי ולמות", אבל שווה לבדוק ולהשוות "מחירים" – – –

————

* Jiuzhaigou -九寨沟 "עמק תשעת הכפרים" על שום תשעה כפרים טיבטים השוכנים בפארק. Huanlong – "הדרקון הצהוב".

** http://hebrew.cri.cn/1/2009/08/28/22s312.htm ובמקום אחר מדווחים על 17 מקבצים של מפלים, 47 מעיינות, 114 אגמים בפארק.

*** אני מקדישה לה את הפוסט הזה ומודה לה על הנסיעה ועל חלק מהצילומים שצילמה.

יופי מיתולוגי ב' – שמורת חוּאַן-לונג Huanlong/ "הדרקון הצהוב"

עוד זה הולך, וזה בא. חשבתי שמיציתי את היופי בהתגלמותו, שאין יותר מזה [=ג'יוג'איגואו] או דומה לזה, ואז למוחורת נסענו לשמורת חואן [=צהוב] לונג [=דרקון].

כמו באגדות: עלינו מבקעות, טיפסנו על הרים, ירדנו לעמק [כשעתיים נסיעה מהשמורה ג'יוג'אי, 130 קילומטר בכביש מפותל], ושוב עלינו לרכס [ברכבל – תוספת של 80 יואן לדמי הכניסה בסך 200 יואן].

המסלול: עלייה ברכבל [לא להתחכם בעלייה ברגל כי אין מספיק זמן לעלות ולרדת ביום אחד, ולהישאר בשמורה – אין מצב]. הליכה לאורך הרכס, ירידה אל נקודת הקצה, הקפה, ושוב ירידה אל היציאה. מסלולי הליכה נגישים. גם כאן נעים על דֶק עץ מעל ערוצים, תהומות, סלעים, מדרונות, מים זורמים, מים עומדים. "בסינית", מלמדת אותי שו זה-פינג, "מים זורמים מכונים מים חיים, ומים עומדים הם מים מתים". טבע צרוף. אלפי מדרגות, סוכות מנוחה, מרפסות תצפית, ביתני הנשמה עם חיבור חינם לחמצן, למי שאבדה להם נשימתם.

מהמם במכות חשמל של יופי זוהר. אגמים צבעוניים, מפלים, שפיעה של מים, בריכות טורקיז ואיזמרגד ['ברקת', כאמור בעברית בפרק א'] – את זה כבר ראינו אתמול. מה עוד? זהב. משטחי זהב. ערוץ ארוך-ארוך רחב-רחב ומפותל, צהוב וזוהר בקרקעיתו.

שמורה

שמורה

כאן, בחיי-בחיי, רואים את פרי מעשיו של הדרקון ההוא, שאין לי כל קשר מולד לאמונה בו. הוא חרוט בטבע בדמות ערוץ של נהר. והקשקשים? סלעים גליים רודפים זה את זה בשורות, ואדוות של מים זוהרים בשמש מצפים אותם בשקיפות. טבע מוגזם, אני אומרת באחריות מותשת. כאילו לא יכול להיות.

מים צלולים

בגובה 4000 מטר הולכים בכמה מזגי אוויר. מתחילים בתוך ענן עם צליפות קרח שמכות לרוחב הפנים והגוף. שני מעילים, מעיל גשם מעליהם, כובע צמר, מסיכת פליז, צעיף, כפפות, מטריה.

יוצאים מהענן אל שמש אביבית ומתקלפים. רוח חדשה מביאה ענן כבד אחר וחוזר חלילה. כאן ועכשיו זו התרחשות חיצונית ובדרך כלל שולית. היא מחוללת צחוקים ומבוכה קלה. הנפש רוקדת על המים, הצבעים, התצורות – הפלא הבלתי נלאה.

מים צלולים

סלעים מרהיבים

עוד תמונה ועוד אחת. מאות תמונות.

הקבוצה הקטנה שלנו [שמונה סינים מבייג'ינג ואני] מתנחלת על פיסת מרפסת תצפית, סמוכה למי טורקיז זוהרים בזהב לבן. יושבים בקצה-בקצה, עם רגליים שמוטות, עושים פסק זמן, פסק ממציאות תבונית. עוקבים בשקט אחר התנודות של קשקשי הדרקון. לא יכולים לזוז מכאן, ושהמדריך והשמש היורדת ימשיכו מצדנו בלעדינו. אבל הוא חמוד ומחכה בסבלנות, והיא ממשיכה להקרין אור.

קבוצה

"שבוע הזהב" קוראים בסין לשבוע החופשה בסתיו, בראשית אוקטובר.

ראיתי נחליאלי, ואולי זה רק נדמה לי?

למי תודה? למי ברכה?

בדרך חזרה למלון הנהג משמיע שיר ממזרי, מנקר לנו באוזניים בפסגת חלומות אחרת: "wu yao chang ximalaya" – אני רוצה לעלות להימליה! השתגעתי?!

*******

שאלות עם תשובות מפוקפקות:

1. מה, עד עכשיו מטיילים בסין פחות או יותר בעקבות המסע ההוא של מרקו פולו? – עוד לא התעצב מסלול טיול עדכני "מכוכב", "מישלני" כזה? ג'יוג'איגואו וחואנלונג מקבלים שלושה כוכבים בצירוף 'חובה!'. ואם כך,

2. איזה עוד אתרי יופי חד פעמי נעלמים מאיתנו כאן?

3. למה לא ביקרתי בשני האתרים האלו קודם? – כי משרד התיירות הסיני, קרי: מישהו מלמעלה, קבע ועדיין קובע איפה מטיילים בסין ואיפה לא, מה קודם למה, ואיפה יתפרנסו מתיירות? ואולי כי המקום לא היה ערוך לביקור של מטיילים? שדה התעופה, הכבישים, השבילים, הרכבל – הותקנו די לאחרונה. עדיין עובדים ומכשירים את הנגישות ואת השהייה בכל מקום. התארחנו ב- chuanzhasi [= ארבעת ערוצי האיכרים?] 'כפר בשיפוץ', שפירושו שכל הבתים בו – בלי יוצא מהכלל – עטורי פיגומים. הכביש חרוש, ואזורים חדשים נבנים בו בימים אלו. מחר הוא יהיה עיירה. גם החשמל במשורה. עולים בחדרי מדרגות חשוכים, הרחובות אפלים.

4. איך מבקרים כאן בסגנון של טיול ב"תפירה אישית"? – זה לא משהו שמעדיפים "למעלה", אבל אפשר. הדיווח במדריך לונלי פלאנט מספק הנחיות מועילות. נראה לי מתאים לצעירים ולבעלי זמן [זה מה שיש לתרמילאים ואין לי].

5. אילו מתחים תת קרקעיים ותת-מימיים – נכון לומר כאן – רוחשים כאן בין התושבים המעורבים מטיבטים, ממיעוט בני הציאנג המקומיים ומההאנים? לא יודעת. נראה כשכשמדובר ברווחה כלכלית, החזקים המקומיים זורמים עם השינוי. עצרנו בכפר משופץ אבל ריק מתושבים. התשובות שמקבלים לשאלה 'איפה התושבים?' הן סיפורים.

6. למה הטיול יקר כל כך? – 6380 יואן [כולל כרטיסים למופע "חידת טיבט" [[Zang Mi. זה המון כסף לטיול בן שלושה לילות במלונות כאילו טובים. לחדרים ולניקיון לא הייתי מעניקה כוכב אחד. הארוחות לא שוות יותר מעשרה יואן לאדם. ארוחת בוקר אחרונה לא אכלנו כי המסעדה לא פעלה בבוקר, אה?! האם כך מסננים כמויות של מבקרים? מממנים את ההוצאות? שואבים רווחים קלים? טוב, לא לקחתי בחשבון שזו עונת שיא של תיירות.

מטיילים ליד אגם

7. מה תרבות התלונה בסין? – יש הרבה הפתעות לא נעימות בטיולים עם חברת התיירות הסינית. אין סוף שקרים [כפי שמפרשים זאת בישראלית] ותמרונים. המטיילים בקבוצות גדולות לא מוחים, לא מביעים התנגדות. בטיול בקבוצה קטנה ראיתי איך הם מגיבים בשקט, מנהלים משא ומתן מילולי מיומן שזר לא יבין, וישראלי לא יוכל לו. כר עצום לחקר השיח ולפיענוח הקוד. ובינתיים כולם פה אחד: "יאסו-יאסו יה-יה סו!" [= טוב-טוב טו-טו-טוב!] מארגנים אותנו לשאוג בארוחת ערב טיבטית עליזה.