חיי הלילה בסין

-חלק ראשון-

לפני זמן מה יצאתי עם כמה חברים למועדון ריקודים ידוע בעיר. אחרי כמה סיבובי משקאות, פילסתי את דרכי לשירותי הבנים דרך ההמון הסיני. בזמן שאני מתרוקן מול המשתנה, אני מרגיש לפתע שתי ידיים מטפסות על גבי, ומעסות לי את העורף. רגע לפני שהערב נגמר בסיני עם אף שבור, פיפי על הרצפה, וזר מגורש מהמועדון (ואולי גם מסין) לצמיתות, שלח לי הסיני חיוך, והושיט את ידו על מנת לקבל שכר על שירותו.
כנראה שלסיני ממוצע זה כיף שעושים לו מסא'ז בזמן שהוא משתין, ואולי זה אפילו נחשב למכובד. בתפיסה מערבית לעומת זאת, זה פשוט לא בסדר.

השוני הגדול בין חיי הלילה בסין ובמערב, נובע מהפער התרבותי הגדול. תרבות הבילוי והשתייה בעולם המערב התפתחה במשך דורות. בסין עד לפני 25 שנה תרבות חיי הלילה בכלל ולא הייתה קיימת. גם התפיסה לגבי משמעות חיי הלילה היא שונה בתכלית; בזמן שהצעיר המערבי יחפש את הריגוש וההרפתקאה, הצעיר הסיני יעדיף לשבת בביתו מול המחשב. מבין הצעירים הסינים שכן ייצאו לבלות, הם לרוב יהיו הרבה פחות "נועזים". בזמן שהמבוגר המערבי מסתכל על חיי הלילה בתור בילויי נטו, המבוגר הסיני מתייחס אליהם כאל הזדמנות טובה למימוש מטרות עסקיות. מנהג סיני מסורתי, הוא לצאת עם שותף עסקי פוטנציאלי לבר, ולהשתכר כהוגן. הסיבה לכך היא שכאשר אדם שותה לשוכרה, פנימיותו יוצאת החוצה לגלוי, וכך ניתן לתהות על קנקנו. הסיני יסמוך על שותפו יותר אחרי ששניהם השתכרו ביחד. לא נהוג להזמין אנשים לבילוי ביתי. קיימת הפרדה בין חיי משפחה וחיי חברה. הסיבה לכך היא שבמדינה חסרת פרטיות לחלוטין, ביתו של הסיני הוא מבצרו.

הבר, המועדון ותרבות השתייה

כדי להבין את מנטליות השתייה הסינית, יש לחזור קצת אחורה בזמן.

עד לפני 25 שנה, תרבות השתייה בסין הייתה יחסית דומה לתרבות השתייה בכלא 4. דאז, היו רק שתי הגדרות למשקאות אלכוהוליים: אלכוהול ובירה. האלכוהול היה ביתי, עשוי משיירי פירות. בירה הייתה פחות שכיחה. מטרת השתייה לא הייתה הנאה מהמשקה, אלא השתכרות נטו. לא היו פאבים, או מועדונים. את האלכוהול היו צורכים לרוב במסעדות, או ברחוב. אלכוהול ברמה יותר איכותית היו רואים רק באירועים מיוחדים, כמו חתונות. למעשה, תרבות השתייה לא הייתה קיימת בפני עצמה; היא הייתה רק חלק מתרבות המזון. פיסת מידע מעניינת היא, שכבר מתחילת המאה ה-20, היה קיים שוק הברחות של אלכוהול מהעולם לסין. מידע רשמי על כך, כמובן שלא ניתן למצוא בשום מקום, אבל מקומיים מבוגרים יוכלו להעיד על כך. האלכוהול הוברח בעיקר מהונג קונג שהייתה תחת מנדט בריטי דאז, והיה נגיש רק לסינים עשירים במיוחד, או עם הרבה כוח.

עם פתיחת סין למערב ולעולם, השתנו בקיצוניות גם חיי הלילה. זה התחיל בKTV (קריוקי TV), המצאה יפנית שיובאה לסין (הרחבה בהמשך הכתבה), והמשיך במועדוני הריקודים, הברים המודרניים, מגוון האלכוהול והמוסיקה המערבית.

המועדונים והבארים המודרנים בסין הם שילוב של תרבות המזרח והמערב. מצד אחד, המוסיקה השולטת תהיה מוסיקה בשפה האנגלית, אפילו אם אין ולו דובר אנגלית אחד במועדון. מצד שני, יהיו גם רקדניות סיניות אקזוטיות על הבמה. מלבד כמה בירות מקומיות, האלכוהול הוא מערבי לחלוטין. הרבה פעמים המועדון יהיה בנוי ללא טעם. המוסיקה רועשת וחזקה מדי, הכל גדול, צבעוני, גרוטסקי.

בארץ ובמערב, תרבות האלכוהול מנופחת לחלוטין. מסביב לכל משקה יש סיפור, וכל אחד מכיר לפחות מספר קוקטיילים ומשקאות חריפים שהוא מעדיף לשתות. הרוב גם יודעים להבדיל בין וויסקי לקוניאק, בין וודקה לטקילה ובין שאר סוגי האלכוהול הבסיסיים. הלשון הסינית לעמות זאת, עוד לא התרגלה לטעם החריף של האלכוהול. אם הסיני יזמין לשתות קוניאק, זה לא בגלל שהוא אוהב את המותג הספציפי, אלא בגלל שהוא יודע שקוניאק זה טוב, כי ככה זה במערב. אם הברמן ימזוג לו בטעות וודקה "אלכסנדר נפל לפח" במקום, הבליין הסיני הממוצע לא יידע להבדיל. המשקה החריף חזק מדי בשביל הסינים, והם לא ישתו אותו נקי אף פעם. כואב הלב לראות אדם מזמין בקבוק של קוניאק XO, או וויסקי יקר, ומערבב אותו עם מים או תה ירוק. לפי צורת המחשבה הסינית, לא רק שהמשקה יותר טעים כך, אלא גם כאשר הוא מעורבב עם תוסף אז יש להם כמות יותר גדולה של שתייה.

קיבולת השתייה של הסינים היא נמוכה יחסית. כבר אחרי הבירה הראשונה, הם משנים את צבעם מצהוב לאדום. משם והלאה זה כבר עניין של הרגלי שתייה אישיים, אך לרוב בבירה השלישית כבר נגמר הסיפור. עם זאת, כאשר סיני אומר "לחיים", כולם חייבים לסיים את הכוס. כך יוצא שהסינים תמיד שותים מעבר ליכולתם, ולעיתים קרובות הערב מסתיים בקיא. הרבה קיא.

כיום, ניתן לחלק בחלוקה גסה את אוכלוסיית הבליינים בסין לשתי קבוצות: המיושנים והמודרניים.

המיושנים. אלו סולדים לרוב מתרבות המערב, ומעדיפים לחיות את חייהם כמו שבעבר. האנשים הנמנים עם קבוצה זו, יעדיפו לשבת עם קבוצה מצומצת של חברים במסעדת רחוב, "לפתוח שולחן", ולהעביר ככה את הערב. תמונה מאוד שכיחה, מכל סוף שבוע בסין, היא לראות שולחן מטונף מלא בבקבוקי בירה ריקים, ומסביבו 6 סינים רעשניים ואדומים מאלכוהול, ועוד אחד מעולף עם הראש בתוך קערת האורז. עם סוג זה של בליינים, נמנים לרוב אוכלוסייה ממעמד כלכלי נמוך, ואנשים מבוגרים יחסית.

מבוגרים שיכורים
                         החיים הטובים

 

המודרניים. האנשים הפתוחים יותר לתרבות המערב. רובם יגיעו למועדון או לבאר, ישמעו מוסיקה מערבית שהם לא מבינים, וישתו אלכוהול בלי לעמוד על טיבו. מוזר, הזוי, ולעיתים אף משעשע לראות אנשים אשר באים מתרבות אחת, מנסים להתאים את עצמם למנהגים תרבותיים שונים. ובמילים אחרות: סינים לא יודעים לרקוד. סיני רוקד, במקרה הטוב ייראה כמו גרסת סאטירה של ג'ון טרבולטה מפזז ב"ספרות זולה".
לזכות הסינים יש לציין, שאין אווירה אלימה במועדון. מכות בין סינים בליינים זה לא דבר שכיח. הסיבה לכך, היא בעיקר אופי טיפוסי ביישני. הסיני יעדיף לא להסתבך, ולא לבלוט יותר מדי.

כאשר המערבי נכנס לבר או למועדון, הוא אוטומאטית נהיה לסלבריטי. כמות תשומת הלב שהזר יקבל תהיה ביחס הפוך לכמות הזרים בעיר. אם אין הרבה זרים בעיר, המערבי ירגיש כמו האדם הלבן בשבט באפריקה. המקומיים יצביעו, יצחקו, יעקבו, יגעו. אם הם כבר שתו מספיק, הם גם יחליפו זכוכיות צבעוניות תמורת זהב. הגברים יחלקו כרטיסי ביקור, ויזמינו את הזר לשתות על חשבונם. הם מבחינתם יכולים להשוויץ בחבר המערבי שלהם, ואולי גם להתאמן על האנגלית הרעועה שלהם. הנשים, זה כבר סיפור אחר.

גם אם יש הרבה זרים בעיר וגם אם אין, הסינים במועדון ישמחו למצוא את קירבתם. לפי צורת המחשבה הסינית, אין מה להפסיד מלהתחבר עם מערבי. במקרה הרע הוא ייסתפק בלעשות רושם על בליינים אחרים, ובמקרה הטוב זו תהיה תחילתה של שותפות עסקית כלשהי. בכל מקרה, בכל לילה לפני שהולכים לישון צריך לזכור לרוקן את הארנק מכל כרטיסי הביקור שהצטברו בו, אחרת הארנק נהיה שמן, קשה לשבת עליו, ואז כואב הגב.

-חלק שני-

נגנו נגנו לי שיר אחר

"אני רוצה לברוח, אני רוצה לשכוח,

אני רוצה לשמוח, היין בא למוח,

איי זה לא עוזר… אצלי הלב הלב בוער!

נגנו נגנו לי שיר אחר"

(אהוד בנאי / הכל בגלל האהבה)

בממוצע, פעם בשנה למישהו (או יותר נכון, למישהי) מהחבר'ה, עולה הרעיון לערוך ערב קריוקי. ב85% מהפעמים, מצליחים אנו, הגברים, להדוף את היוזמה תוך שימוש בטקטיקה דיפלומטית,("מצטער, מותק, לא רוצה לבייש אותך מול החברים"), או טקטיקה אגרסיבית ("תגידי, מה, נפלת על הראש??? תעשי מסיבה עם החברות שלך אני מעדיף לתרום כלייה. לאחמדניג'אד."). ב-15% מהפעמים אם כך, אנו נכנעים, ומוצאים את עצמנו נבוכים ועצובים כשמנסים לשדל אותנו לשיר את "גידי אתה מתרחק ממני".
בסין לעומת זאת, זה להיט.

צורת הבילוי הפופולרית ביותר בסין כיום היא הKTV. הKTV התפתח ביפן בשנות ה80, והרעיון הוא פשוט: בילוי לילי, הכולל שירה בציבור. ניתן להשוות זאת לטרנד שרץ כבר כמה שנים בארץ: בירה ונשירה. כמובן, שמדובר בקנה מידה אדיר, גרוטסקי, תעשייתי.

הKTV הגיע לסין בתחילת שנות ה-90, ומאז הוא התפתח בקצב של מגיפה. בארץ נהוג לדבר על תרבות הבארים, והסוגים השונים של הבר. בסין, תרבות הKTV היא השולטת. מנהג נפוץ הוא לערב עסקים בהנאה, ולכן הKTV הרבה פעמים משמש ליותר מסתם מקום בילוי.

סיני שר
"גידי אתה מתרחק ממני…"

 

מספר סוגים שונים של KTV:

השכונתי – המקביל הסיני ל"בירה ונשירה". פאב קטן, לרוב גם לא יקר. במקום מוסיקת רקע מרגיעה, יהיו סינים צורמניים שצווחים בקולי קולות. לרוב כולם יהיו שתויים ושמחים, אולי אפילו רוקדים, אם יש רחבה. תמונה שכיחה תהיה קבוצה של עשרה סינים, ארבעה מהם שרים ביחד שיר מזעזע, שתיים מריעות ומוחאות כפיים, שלושה סינים מרוחים על השולחן, הרבה בקבוקי בירה ריקים, וסינית מקיאה בחוץ.

KTV חדרים – בניגוד לKTV השכונתי בו כולם יושבים ביחד בבר, פה המקום מחולק לחדרים חדרים. זהו בעצם מקום מפגש של קבוצת חברים מצומצת, אשר רוצים לשבת אחד עם השני. החדר יהיה בנוי בסטייל. מלא בכורסאות, צבוע בצבע אדום, זהוב או כסוף, ותהיה בו אווירה נוחה ומפנקת. במרכז החדר תהיה מערכת קריוקי קומפלט, עם רשימת שירים באנגלית ובסינית. בחורות יפות, סוג של גיישות, ילוו אותך מרגע כניסתך למועדון, יושיבו אותך, ויעברו איתך על רשימת המשקאות. הרעיון הוא שתרצה להראות לארג' לידם, ותזמין משהו יקר. לא נהוג להזמין משקאות בודדים, אלא בקבוקים שלמים. בקבוקי בירה לרוב ניתן להזמין רק בשישיות.

"אני אשיר לך שיר על דברים שלא אמרתי לך,

על מה שלא העזתי להוציא מפי,

אני אשיר לך שיר על מה שלא סיפרתי לך,

מן מנגינה פרטית, שיר רק לך ולי"

(אריק לביא / אני אשיר לך שיר)

למרות שהמערבי הממוצע בסין מרוויח לרוב יותר מהסיני, הסיני לא יתחשבן על מה שהוא מזמין. אדרבא, כמה שאתה מזמין יותר, מעיד על מעמדך הכלכלי, ועל כמה שאתה מכבד את חבריך. לא נהוג להתחלק בחשבון, מישהו אחד ייקח על עצמו את החשבון של כולם. יתרה על כך, זהו כבוד מאוד גדול לקחת את החשבון. הנוכחים יריבו, ואף יגיעו למצב של אלימות, בשביל לקבל את הזכות לשלם. צריך לדעת מתי מותר לקחת את החשבון על עצמך ומתי לא. לעיתים, אם מישהו מזמין אותך לצאת, ואתה תשלם את החשבון, אתה עשוי להעליב אותו מאוד.

בחדר שלך בKTV תהיה לפחות מארחת אחת. היא אחראית לכך שאתה תהנה, ושלא יחסר דבר. היא תקרא למלצריות, תשוחח איתך, תשחק איתך משחקי שתייה, תמחא לך כפיים ותהלל אותך כל פעם שתסיים לשיר. כמה שהמועדון גדול יותר, וכמה שתשקיע יותר כסף, יגיעו יותר מארחות לשעשע אותך. תמונה שכיחה תהיה סיני וסינית שתויים שרים ביחד שיר, שלושה משחקים משחקי שתייה עם המארחת, הרבה בקבוקי קוניאק ריקים, וסיני מקיא על הספה.

KTV בחורות – הKTV היוקרתי ביותר. כפי שוודאי דמיינתם, פה אין מערכת קריוקי. אפילו לא מיקרופון. בכניסה למועדון מקבלות את פניך 20 בנות יפהפיות, קורנות מאושר לראותך. כמה מהן ילוו אותך ללובי, ומשם ההצגה מתחילה. על במה גדולה, יעמדו בין עשרות לאלפי סיניות (תלוי בגודל המקום), כל אחת דוגמנית. על כל בחורה יהיה מספר, וכולן לבושות בתלבושת תואמת. לפעמים שמלות ערב, ולפעמים חצאיות מיני. המקום נראה כמו תחרות יופי, כאשר כל הבנות הולכות על הבמה מצד לצד, וקריינית מציגה אותן אחת אחרי השנייה.
אחרי הלובי, תוביל אותך המארחת לחדר. החדרים בנויים אחרת מהKTV הקודם. גם החדרים האלו יקנו אווירה של נוחות, קלאסה, ועושר. במקום מערכת הקריוקי יש מספר טלוויזיות, בהם מוקרנים בשידור ישיר מהלובי, צילומי וידאו של הבנות ממספר מצלמות שונות אשר נמצאות ברחבי המועדון.

נערות סיניות
ברוכים הבאים

הרעיון הוא הגשמה של פנטזיה; כמו לשבת מול ערוץ האופנה (FTV), להסתכל על הדוגמניות, וברגע שמישהי מוצאת חן בעיניך, בהנף אצבע להביא אותה לחדר. את הבחורה הרצוייה ניתן לזהות לפי המספר שמודבק על חזה. בגדול, הבנות הם נערות שעשוע, לא נערות ליווי. הבחורה לא חייבת לקיים יחסי מין עם הלקוח, אלא רק לגרום לו להרגיש טוב. היא תשחק איתו משחקי שתייה, תשוחח איתו, ואפילו תרקוד איתו, אם הוא יהיה מעוניין. רוב שכרן של הבנות מבוסס על טיפים. למעשה, בKTVים הגדולים יותר, הבחורה אף תשלם למקום שכר חודשי, על מנת שייתן לה את הבמה לעבוד.

סיפורן של רוב בנות הKTV הוא דומה. הן לרוב באות מבית עני, ממחוז שונה ממקום עבודתן. הן יפות, ומודעות למצבן. למעשה, הן השלימו מראש עם חיים קלים. הן עזבו את ביה"ס בגיל צעיר, עזבו את ביתן ומשפחותיהן, בתואנת שקר של עבודה טובה שסידר להן חבר. מלבד עבודה רווחית מאוד, הן לרוב מחפשות גם חתן עשיר. עובדת ברת מזל גם תמצא חתן עשיר. עובדת פחות מוצלחת עשוייה בקלות להתדרדר לזנות.

"בואי נגיד שאני שלך, שאני אוהב אותך,

נשחק מעט, לי זה לא איכפת, אם נגיד שאני שלך, לרגע…..

ונגיד שאת שלי, שגם את אוהבת אותי…

ימים יגידו, אם זה רציני\ אולי אפילו, יתכן משחק שני"

(אלון אולארצ'יק / בואי נגיד שאני שלך)

הלקוחות, שחייבים להיות אמידים כדי להרשות לעצמם את הבילוי היקר, מחזרים אחרי הבנות. הם כבר מכירים באופן די אישי את הבנות הקבועות שהם מזמינים, והם משאירים טיפים גבוהים מאוד. לעיתים הם אפילו מביאים מתנה לבחורה החביבה עליהם. משחקי השתייה מלווים את כל הערב, ובסופו, כל מי שבחדר יהיה שיכור. תמונה שכיחה תהיה חדר עם 4 גברים ו6 נערות KTV, חלקם רוקדים חלקם מדברים וכולם שותים. וכמובן, עובדת סינית צעירה מקיאה על שמלת הערב הלבנה שלה.

-חלק שלישי-

QQ

"ואיפה הילדות שלנו? בתוך מחשב,

בתוך אתר של כמה מופרעים,

שכבר איבדו את הרצון שיהיו להם פנים"

(עברי לידר / בתי קפה)

QQ
היישר ממאה שערים, הפינגווין של QQ המותג הכי מפורסם בסין

 

השם QQ כנראה לא אומר הרבה לקוראי הכתבה הזו. סביר להניח שגם רוב מומחי המחשבים, לא מכירים את התופעה. QQ זו תוכנת הודעות האינסטנט הגדולה ביותר בסין, ובעולם. כמה מספרים לשם השוואה:

לICQ יש כיום 160 מיליון משתמשים רשומים
MSN מסנג'ר: 225 מיליון משתמשים רשומים
QQ: מעל 400 מיליון, יותר משתי ענקיות התוכנה, ביחד.

תוכנת הQQ היא הרבה יותר מתוכנת שליחת הודעות רגילה. זו מעין שילוב של הודעות אינסטנט, דף אישי, היכרויות, וידאופונים וסרטים לצפייה ביחד. או במילים אחרות: MESSENGER + MYSPACE + YOUTUBE + SKYPE, ועוד כמה תוכנות, הכל ב-1.

הQQ משמש את רוב האוכלוסייה הסינית, בעלי גישה למחשב. השאלה: "מה מספר הQQ שלך?", נפוצה כמעט כמו "מה מספר הטלפון". להרבה מהאנשים יש גם יותר מחשבון אחד. התוכנה היא כבר חלק בלתי נפרד מהמציאות הסינית. היא השיקה מטבע וירטואלי, ה: Q-COIN. את הכסף הוירטואלי מרוויחים ע"י משחקי אינטרנט, ועסקאות אינטרנט בין גולשים. בעזרת המטבע ניתן להצביע בתוכניות טלוויזיה שונות (כמו שליחת הSMS אצלנו), ולקנות מוצרים וירטואליים ואמיתיים מחנות ה Q-SHOP. כל צעיר סיני שמכבד את עצמו, ישקיע סכום כסף וירטואלי מכובד, בעיצוב דמותו הוירטואלית. הוא יקנה לה בגדים, תספורות, רהיטים, ואפילו חיית מחמד וירטואלית (סוג של טמגוצ'י). לחיית המחמד, צריך, כמובן, לרכוש אוכל וירטואלי. הדף הוירטואלי יהיה תעודת הזהות של המשתמש, והרבה פעמים יהיה לו נוח יותר להציג את הדף הוירטואלי המושקע שלו, מאשר את עצמו.

בארץ ובמערב, קיימת כבר כמה שנים חרדה גוברת מפני נטיית צעירים להתמכר לתוכנות מחשב, ולנהל את חייהם האישיים דרכן. כמובן שזה מגיע על חשבון הכישורים הבין-אישיים שלהם. דוגמא מצויינת ניתן לקחת מהנוער הסיני המודרני. המוני צעירים יעדיפו לשבת מול המחשב, ולנהל את חיי החברה שלהם מאחורי המסך. במדינה שמתפרשת על פני גודל של יבשת, זה גם קל ונוח. כאשר אחוזים גבוהים מהאוכלוסייה חיים מול המחשב, נוצר חסך גדול בחברה בתכונות אופי חשובות כגון בטחון עצמי, עצמאות, אסרטיביות, יצירתיות, אינדיבידואליזם. אולי למדינה כמו סין זה דווקא מצב נוח.

הצעירים שמשפחתם לא יכולה להרשות לעצמה מחשב ביתי, מנהלים את חיי הלילה שלהם מאינטרנט קפה. אינטרנט קפה בסין זו חוויה בפני עצמה. הסינים ידועים בכישרונם לבטל כל מימד של פרטיות, ולא להתחשב בחבריהם. באינטרנט קפה כולם מעשנים עליך בשרשרת, אוכלים בפה פתוח, ומורידים חולצה שחם. ממש אסון לכל החושים. וכמובן שאין קפה. בכל מקרה, בסוף שבוע זה סיפור אחר. הצעירים מתייחסים לאינטרנט כאל יציאה לכל דבר. הם יבואו נקיים, עם בגדים יפים, ג'ל בשיער, איפור, ואפילו בושם. דרך מצלמות האינטרנט הם ייתקשרו עם כל חבריהם וחברותיהם, ויישארו שם עד השעות הקטנות של הלילה. לעיתים מאוד קרובות הם יימצאו גם בן/בת זוג דרך הQQ, לפעמים ממחוז אחר בסין. גם את קשרי הזוגיות נוח לקיים בשלט רחוק, באופן וירטואלי.

הQQ משמש גם דרך לתיקשור בין המורה לתלמידים, בין מעסיק לעובדים, ובין אנשי וחברות עסקים. אם אתה באמת רוצה להיות חלק מהתרבות הסינית, כדאי שתכנס לאתר www.qq.com , תרשם, תתחיל לצבור כסף וירטואלי ותעבוד על דף משתמש הגון.

הבר המערבי

“It’s nine O’clock on a Saturday,

Regular crowd shuffles in,

There’s an old man sitting next to me,

Makin’ love to his Tonic and Gin”

מקום המפלט של הלומי התרבות מהמערב. חשוב להבין, לא קל בסין. פער התרבות עצום, אין אנגלית ברחוב, אתה מרגיש כמו מפגר אחרי ששוב היית צריך לרקוד כמו קוף קרקס בשביל שהמלצר במסעדה יבין שאתה לא רוצה טחול במרק שלך. הרבה פעמים, פשוט צריך קצת הפסקה מסין.

הבר המערבי הוא הרבה יותר מסתם מקום מפגש. זהו מקום בו אתה חוזר לחיות ולהתנהג כמו שאתה רגיל. יש מעין אחווה בין מערביים בסין. תמיד מעניין לשמוע איך השני הגיע לסין, איפה הוא ביקר, היכן הוא עובד, על מה הוא ממליץ. לכולם יש את הסיפורים המשעשעים שלהם על איך הסינים המשוגעים דפקו אותם, ותמיד ישאלו אותך אם אכלת כלב. בבר, כולם יסתכלו אחד לשני בגובה העיניים. בין אם מדובר במנהל מפעל או בתרמילאי עני, זו הזדמנות טובה לפגוש מכרים קבועים ואנשים חדשים, לנהל כמה שיחות עמוקות יותר, לפגוש שותפים עסקיים פוטנציאליים, וכמובן, להשתטות קצת לפעמים.

לא מעט סינים גם כן נמשכים דווקא לבר המערבי. בזמן שבבר הסיני מנסים לחקות את הבר המערבי, בבר המערבי יש כביכול את הדבר האמיתי. הסינים הגברים מנסים להשתלב בשיחות עם המערביים, חלקם מתוך עניין בחיים המערביים, וחלקם פשוט מנסים להשיג משהו מהשיחה; הזדמנות עסקית או הזדמנות להתאמן על האנגלית. הנשים הסיניות בבר המערבי כנראה מחפשות חתן. גם למלצרים הסיניים בבר המערבי יש מניעים אחרים. זאת הזדמנות מצויינת בשבילם להתאמן על האנגלית תוך שיחה עם הלקוחות, וגם הם מפנטזים על איש העסקים שיגלה את כישוריהם ויעסיק אותם בחברה שלו.

“And the waitress is practicing politics,

As the businessmen slowly get stoned,

Yes they’re sharing a drink they call loneliness,

But it’s better than drinking alone”

(Billy Joel / Piano man)

בין הלקוחות של הבר המערבי יש הרבה מכנות משותפים. הרבה מבוגרים גרושים, אנשי עסקים עשירים, תרמילאים עניים, הרבה זוגות מעורבים של מערבי וסינית (אף פעם לא ההפך), הרבה בורחים ממשהו, אחרים פשוט גילו את סין. בניגוד לברים שאנו מכירים, לברים מערביים בסין גם מאוד נורמאלי ללכת לבד. את החברים כבר תמצא שם. תמונה שכיחה תהיה אמריקאי רוקד על הבר, שני רוסים הולכים מכות, וסיני מקיא על צרפתי.

Tagged רונן מדזיניPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

    צור קשר

    יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.