תערוכת ציורי שמן ב NAMOC המוזיאון הלאומי בסין, בייג'ין 2010 – רות המאירי

הציור המסורתי הקלאסי בסין בדיו או בצבעי מים, על נייר או משי. זו מסורת רצופה בת אלפיים שנים. הוכחות לציור ניתן למצוא בטקסטים סיניים בקבר מזמן שושלת HAN המערבית (206 לפנה"ס – 9 לספירה).

עידן ציורי שמן בסין החל עם כניסת האירופים בתחילת שושלת (QING 1644-1911 לספירה). ציור שמן נתפס כחידוש מערבי ידי הקיסרים. הציירים היו כהני דת ישועים מוכשרים, ששירתו בארמון הקיסר וציירו את דיוקנאות הקיסרים. כהני הדת היו אמורים לצייר בדיו וצבעי מים. עבודתם הייתה סינתזה של סגנון סיני- אירופאי.

שוק לציורי שמן התפתח לא עבור השוק הסיני המקומי, אלא עבור סוחרים אירופאים שנסעו לסין. במקום לאסוף גלויות, נטו לרכוש תמונות של המקומות שהם ביקרו. זרז חשוב בהתפתחות שוק זה, היה Chinoiserie. אופנה אירופית לרכישת אמנויות דקורטיביות סיניות קרמיקה, משי, תמונות לכה וציורי שמן. ז'אנר חדש לגמרי של ציור שמן סיני צמח כתוצאה מהדרישה האירופאית. מרכז הסחר בתמונות היה בעיר GUANGZHOU (קנטון), שהיה נמל חשוב של סחר חוץ עם מדינות המערב.

במאה ה 19 נאלצו הסינים לתת זיכיונות לאירופאים והאמריקנים לפתוח PORT TRITIES נוספות בהן יוכלו זרים להתיישב ולסחור, כדוגמת שנחאי. באמצע המאה התשע עשרה, ירד הביקוש לתמונות שמן מסין. הגורם הראשי היה יבוא המצלמה לאסיה ב 1840. הצילום תפס את מקומו של הציור. סיבה נוספת שאופנת Chinoiserie חלפה. סין נתפסה כמדינה חלשה ומפגרת. הקיסרות פחת כוחה. לציור השמן היה ביקוש מאד מצומצם.

עם נפילתה של שושלת QING ב 1911 ועד אמצע המאה העשרים בסין, צוירו ציורי שמן בודדים בלבד. הנורמה הייתה שוב דיו וצבעי מים. רק ברבע האחרון של המאה העשרים, חודש העניין בציור שמן. כמו בעבר, הסגנון היה סינתזה של המערב והאמנות המסורתית הסינית. הקשב קרא באופן פונטי.

לאחר שסין החדשה נוסדה ב 1949, החלה מהפכה בציור. ניתנה תמיכה כספית, כבוד וקידום למי ששיקף בציוריו את חיי העבודה, מנהיגי פועלים, איכרים וחיילים גיבורי המהפכה. מציאות המהפכה הייתה הפיכה במודע של הזרם המרכזי באמנות הציור. אמנים סינים, תארו את מלחמת העצמאות ואת הקמת המדינה הסוציאליסטית. ב 1955, החליט משרד התרבות להקים

את האקדמיה המרכזית של אמנות ציורי השמן.

שיא ההתפתחות של ציורי השמן חלה בשנות השמונים. עם הכלתן של הרפורמות הכלכליות, הפתיחות והשינוי בחיים החברתיים והכלכליים. הגישה הספרותית והאמנותית בסין השתנו. "הדור השני" של האמנים שנקרא

85 NEW WAVE, הושפע מהסוריאליזם, הדאדאיזם, והפופ. האמנים האירופאים השפיעה השפעה עיקרית. אימצו גם את האקזיסטנציאליזם המערבי.

חזר הניאוריאליזם. פיתוחם של ציורי שמן נכנס לתקופה חדשה בוגרת יותר. הדמויות, האור, שימוש בצבע, אנשים הפגינו הבנה, עצמאות ואוטונומיה. הציורים משקפים את כלכלת השוק, וכבוד אמיתי לחברה האנושית. בסוף שנות השמונים ועד שנות התשעים חלה ההתפתחות המהירה ביותר והטובה ביותר. אמנים רבים חדשים החלו לצייר בשמן. דור חדש של אמנים פיתח את שפת הציור. ציור מורכב, סגנון מתוחכם, במגוון דרכים. מהפנים של הדמות ועד לעולמה הפנימי.

כיום, פיתוח כלכלי חברתי מהיר מוביל להתפתחות של האמנות המודרנית. מאמנות מגויסת של ריאליזם מהפכני חזרה למציאות בגישה כנה ,תאור חיים בסביבה קשה, השתקפות של חום אנושי.

הדור השלישי של האמנים יכול להיות מסווג כניאו ריאליסטי או כאוונגרד. אלה אמנים שמצאו דרך ייחודית לחקור את הערך של האמנות ולתקשר דרך החזון שלהם. מעורבות רבה הניבה עושר של כישרונות חדשים. לאחר מותו של מאו צה טונג קמה תנועת אוונגרד. ניתן חופש סגנוני. הטכניקה – תערובת אסתטיקה מסורתית בדיו סינית עם סגנון מערבי של ציורי שמן. אמנות שאינה יודעת גבולות רציונאליים, ביטוי של רוח האדם והתגלויות חיוניות של הטבע. אמנים מתענגים על חופש אומנותי חדש.

לצערי לא נכתבו שמות הציירים באנגלית.

נושא כלוב הציפורים
נושא כלוב הציפורים 2006
תמונה של איש ישן
ישן שנת ישרים 2008
תמונה של איש שנרדם על המחשב
נרדם על המחשב 2009
תמונה של צעירות סיניות
צעירות מצטלמות בפוזות 2007
תמונה של בחור
צעיר פרוש במלוא אורכו 2010
תמונה של בחורה תולה וילון
תולים וילון 2009
בתמונה זוג צעיר
נכנס לה משהו לעין 2009
תמונת נשים
צעירים וצעירות שתיים שהן אחת
תמונת אנשים
מה הם חושבים? 2010

תמונת אנשים ממתינים לאוטובוס
הממתינים לאוטובוס 2009

תמונת אב ובנו
שמחת האב ובנו 2010