סטודנט ישראלי בבייג'ין, יומן מסע (חלק ב')

סטודנט ישראלי בבייג'ין, יומן מסע (חלק ב') – שחר דויטש

אחרי המסע המרתק בשוק המשי, חזרנו למלון ברכבת התחתית. בערב יצאנו לקנות אוכל ושתייה בקניון גדול שנמצא 10 דקות מהמלון. בקומה ( 1-) של הקניון היה סופרמרקט ענק עם סוגים שונים של אוכל- ייבוא של מאכלים קוריאניים, יפנים ומה לא. הדהים אותי לראות את כמות המוכרים שהייתה בסופר. כל כמה עשרות מטרים הם פשוט עמדו בצד (4 או 5 איש) וחיכו לעזור למישהו שיצטרך עזרה. עקב הידיים העודפות בתעסוקה הסינית, אין זה רגיל לאדם המערבי לראות ולהבין את מנטליות התעסוקה בסין.

ליד הקניון היה מקום של מאפים טעימים ביותר-לחמניות, עוגות, עוגיות ועוד. הפתיע אותי לראות כי שם המקום היה

"HOLY LAND", שהרי גם ישראל נקראת כך. נכנסתי וקניתי כמה דברים טעימים, מאכלים מערביים לגמרי ולא ראיתי משהו שקשור לישראל או לעברית. מעניין למה קראו למקום בשם זה….

בכל אופן, אחרי שיצאנו משם, היה דוכן ממש ליד, שבו מכרו כל מיני מאכלים מצופים בקרמל. שותפי האסטוני ו-2 הסטודנטים הסינים ממש התלהבו ממאכל ה"תותים על שיפוד" המצופים בקרמל. זה ממש טרנדי בבייג'ין, מסתבר.

חנות המאפים "הולילנד" (השראה מישראל?)
חנות המאפים "הולילנד" (השראה מישראל?)

התחלת התכנית- היום הראשון והשני (קבלת פנים ואזור העיר האסורה)

ביום השלישי, לאחר יומיים של שהייה בעיר המרתקת והמסתורית בייג'ין,הלכנו שוב אני ושותפי לחדר, לאכול בשבע בבוקר בחדר האוכל של המלון. ארוחת הבוקר הייתה די מצומצמת בהיקף המבחר של המאכלים אך בכל זאת, היה טעים. השולחנות בחדר האוכל היו עגולים וגדולים, מספיקים ל8-10 איש כל אחד. האוכל כלל אורז מטוגן עם חביתה, ביצה קשה, מאפה בצק מטוגן, אטריות טופו עם ירקות, לחמניות אורז לבנות ועגולות ועוד 2 סוגי סלטים של שעועית ירוקה, כפי שזכור לי. באזור השתייה היה תרמוס ענק, כמו זה שלוקחים לפיקניקים פה בישראל, רק פי 5 יותר גדול. בצד היו מספר סוגי תה שאיתם היה אפשר להכין קנקן תה טוב לארוחת הבוקר.

יותר מאוחר הלכנו להוציא כסף בבנק, חוויה בירוקרטית ומתמשכת ביותר מסתבר, שלאחריה הולכים להוציא כסף רק בכספומטים/ATM, ושוב ביקרנו יחד עם הסטודנטים הסינים בשוק המשי כדי לעשות את המקח היומי. אחר הצהריים התאספנו באולם קבלת הפנים בקמפוס אוניברסיטת בייג'ין יחד עם כל הסטודנטים – הסינים ושאר חברי המשלחת.

רובם של הסטודנטים הגיעו ביום זה של תחילת התכנית. שהייתי בבייג'ין במשך יומיים נתנה לי את ההרגשה כאילו שהיתי בה כבר שבוע. האוניברסיטה הייתה גדולה ומרשימה, והיה זה מדהים עוד יותר לראות עד כמה הסטודנטים הסינים היו לבושים באופן רשמי. כולנו היינו צריכים ללבוש חליפות או לבוש מכובד כלשהו. התחלנו בקבלת הפנים כאשר 14 סטודנטים סינים עמדו על הבמה והציגו את עצמם. לאחר מכן, כל משלחת של סטודנטים זרים (אחד עד שלושה אנשים) הציגה מאיפה היא באה ומה חברי המשלחת מקווים לראות בבייג'ין במסגרת השבוע הבינלאומי. שותפתי למשלחת ואני אמרנו שאנו מאוד מתרגשים להיות בסין. אני אמרתי שלראות את האתרים ההיסטוריים כמו החומה הגדולה והעיר האסורה, זה בהחלט דבר שאני מצפה לו. ישר לאחר סיומה של קבלת הפנים, הרשמיות התפוגגה לה מעט ונסענו לעבר פאב מוכר כדי להתחיל ליהנות ולהכיר את חברי המשלחות והסטודנטים הסינים באופן לא רשמי.

קבלת הפנים החמה של הסטודנטים הסינים בקמפוס אוניברסיטת בייג'ין

באופן כללי, ימי התכנית התחלקו לפי נושאים: יום תרבות, יום חינוך וספורט, יום אמנות, טיול קצר (ביקור בחומה הגדולה, רחצה במעיינות חמים וסקי!!), יום כלכלה ולבסוף יום חופשי ומסיבת סיום. בתחילת היום השני, יום התרבות, התכנית כללה ביקור בעיר האסורה והליכה ברחוב Qianmen. יצאנו מהמלון יחד עם הסטודנטים לכיוון כיכר Tian an men – הכיכר הגדולה בבייג'ין השוכנת בצמוד לעיר האסורה. יצאנו מתחנת הרכבת התחתית ישר מול אחת הכניסות לעיר האסורה. היה זה מחזה מדהים. פיסת היסטוריה שנגלתה לפתע מול עיניי. שלפתי בו במקום את המצלמה והתחלתי במסע הצילומים הרשמי שלי בבייג'ין..

טיילנו בתוך העיר האסורה ונדהמתי מהגודל שלה. בפנים היו מלא תיירים, בעיקר תושבים מפרובינציות וערים אחרות בסין. העיר האסורה בנויה מהרבה חלקים. כל פעם עוברים חצר אחת ובה כמה מבנים, עד שמגיעים לחצר הראשית ששם התאכסן הקיסר – שם קיבל את אורחיו שמעבר לים. תוך כדי ההליכה בעיר האסורה מרגישים אווירה מסוימת של עוצמה וכבוד. בסינית העיר האסורה נקראת "מוזיאון הארמון". כשטיילתי הצלחתי לזהות חלק מהסימניות הסיניות על גבי שלטי המבנים של העיר האסורה, בעזרתם האדיבה של הסטודנטים הסינים ששמחו לעזור ולהציג את הסיפור שעומד מאחורי כל מבנה. כשיצאנו מהעיר האסורה, תפסנו כמה ריקשות סיניות ממונעות שבעזרתן נסענו לכיוון מסעדה סינית שליד רחוב Qianmen. זה היה ממש חוויתי לנסוע באותן ריקשות כאשר רק 2 אנשים יכלו להיכנס בכל ריקשה וגבם לכיוון הנסיעה. זו הייתה חוויה בייג'ינאית אותנטית ביותר.

מבנה בתוך העיר האסורה

 

לאחר אכילה במסעדה סינית נוספת, שהגישה מאכלים כמו חתיכות חזיר ברוטב מתוק עטופות בפיסות טופו דקות, או לחמניות אורז מתוקות בשני צבעים עם רוטב חלב מרוכז וממותק ליד, יצאנו לעבר רחוב Qianmen. הרחוב היה 10 דקות משם. כשהגענו לתחילתו של הרחוב, נדהמתי מיופיו הרב. הרחוב כולו דמה לשדרה אחת גדולה (דבר שהזכיר לי את שאנז אה ליזה בפריז) שהיא כמו מדרחוב אחד ענק, כשבאמצע ישנה חשמלית, בסגנון ישן הנקראתDangdang – כנראה בגלל הצפצוף שהיא משמיעה עם הצופר שלה.

רחוב זה ממוקם מדרום לכיכר Tiananmen. זה רחוב העסקים הכי עתיק ומפורסם הקיים כבר 500 שנים. החנויות ברחוב כוללות חנויות המתמחות בדברים מסוימים – חנויות תרופות, חנויות משי, מסעדות שונות (מסעדות המתמחות בהכנת ברווז צלוי) ועוד. בין החנויות ברחוב מצאתי גם מותגים מערביים כגון סטארבקס ומקדונלד'ס. באחד הימים שלאחר תכנית השבוע הבינלאומי, שעליו אספר באחת הפעמים הבאות, טיילתי בשדרה הזו שוב. באותו יום בדיוק הייתה פתיחה חגיגית של חנות נייקי. הגיעו כמה אנשים חשובים ועיתונאים ונאמרו כמה מילים על הפתיחה החגיגית. המחזה היה מרהיב ומשך אליו צופים רבים.

מדהים עוד יותר היה לראות אחרי 5 דקות הליכה בשדרה, סמטה דיי רחבה, מלאה אנשים. נכנסנו לסמטה זו, שהיו בה הרבה מבנים עתיקים שנשתמרו. היו שם גם הרבה מסעדות ובתי תה. נכנסנו לבית תה בן שתי קומות, וגילינו עולם אחר, עולם המתמקד כולו בתרבות שתיית התה. בקומה הראשונה היו הרבה מאוד דוכנים שעליהם הוצגו סוגי תה שונים למכירה- יסמין, שזיף, קמומיל ועוד. בנוסף, היו דוכנים המוקדשים אך ורק לעוגיות תה מיוחדות, הכוללות בתוכן את המבחר הבא – עוגיות תה ירוק, עוגיות ג'ינג'ר, עוגיות תה אדום קשות ורכות ועוד שפע של עוגיות טעימות.

לצד הדוכנים היו כמה שולחנות שבהם היה אפשר לשתות תה – שולחנות קטנים למנוחה של התיירים הבאים לחנות ושולחנות גדולים המשמשים להארחה של אנשים. כאשר מתיישבים בשולחן הארחה שכזה, אחת המארחות הסיניות מבית התה מראה כיצד להכין תה בצורה נכונה. בזמן החוויה הזו, היא אפילו הסבירה באנגלית (עד כמה שיכלה) בכמה מעלות צריכים להיות המים החמים, כמה פעמים לחלוט את תערובת התה וכד'. דברים אלו חשובים ביותר בכדי להוציא את רוב הטעמים מעלי התה ובכדי לשמור על כללי הכנת התה המסורתיים שעוברים מדור לדור בסין.

זו הייתה חוויה מעניינת מאוד. המארחת הכינה עבורנו את התה, מאחר ורצינו לטעום סוג תה מסוים השונה ממה שנותנים לטעום בחנות (בפתח החנות עומדות כמה נשים המחזיקות 2 סוגי תה על מגש ונותנות לטעום אותם). השירות שנעשה עבורנו, שכלל הכנת תה בנוסף על הטעימות שנתנו בפתח החנות, וההסבר באנגלית, נתן לנו הרגשה שזהו לא שיווק של סוגי תה חדשים או ניסיון מכירה קר. אלא, זהו שירות ללקוח המעוניין לקנות תה, המעוגן בראש ובראשונה בענווה, צניעות וכבוד. זו הייתה חוויה תרבותית מהמעלה הראשונה. כן גבירותיי ורבותיי, זוהי סין האמיתית והאותנטית.

שלט בכניסה לסמטה...
שלט בכניסה לסמטה…

חזרנו ברכבת התחתית חזרה לאזור האוניברסיטאות (הנמצא בצפון-מערב בייג'ין), שהיה קרוב למלון שלנו. נכנסנו לאכול ארוחת ערב במסעדה מדהימה שכללה מגוון של מאכלים טעימים. המנה שכיכבה שוב, הייתה בהחלט הלחמניות המתוקות עם רוטב החלב הממותק. כולנו ציפינו לאכול מנה זו מאותו יום עד לסיומו של השבוע, בכל ארוחה.

בסין בכלל נוכחתי לדעת שסדר המנות אינו כמו במערב – מנה מלוחה תוגש לאחר מנה מתוקה, למשל. מוטיב ההרמוניה השתלב כל פעם מחדש בחיבור הטעמים המיוחדים במנה עצמה ובמהלך הארוחה. כל מנה מתחברת לקודמת ולזו שאחריה באופן מפתיע, כשהסועד מגלה בכל פעם "אוצר קולינרי" חדש, שהמלצרית האדיבה מביאה עבורו. כל מנה שמביאים היא בגודל קטן יחסית, אך מביאים הרבה מנות כאלו – כמה מנות עוף, כמה מנות של חזיר, כמה צלחות מרק גדולות (מרק עוף ומרק תירס), מנות של אטריות רגילות ושל אטריות אורז. עניין השתייה גם הוא מעניין. בסין כאשר מבקשים מים, בד"כ יביאו לכם מים חמים מורתחים (עקב בעיית איכות המים), דבר שמתרגלים אליו מהר, בעיקר בעונת החורף… אפשר גם לבקש בקבוק מים מינרליים אם ממש רוצים. שתייה אחרת שכיחה היא בירה צ'ינגדאו המפורסמת בסין.

כשחזרנו למלון, כל חברי המשלחת באו לחדר שלנו, שיצא איכשהו מקום המפגש בערב. מישהו קנה שישיית בירות של חצי ליטר כל בקבוק ב-20 יואן, שזה קצת יותר מ-10 שקלים. בקצב הזה יכולנו להרשות לעצמנו להחליף את המים בבירה למשך כל השבוע… חברי המשלחת האחרים היו מספרד, שבדיה, בלגיה, פינלנד, יפן, אסטוניה ושוויץ. הם היו באמת אחלה חבר'ה. איתנו בחדר היו גם חלק מהסטודנטים הסינים והחלפנו איתם חוויות – כל סטודנט זר דיבר על הארץ שהוא הגיע ממנה ועל התרבות שם. התחלנו להתגבש ולהיות באווירה טובה. חיכיתי כבר ליום המחרת ולהפתעות שהוא יביא עימו.

המשך יבוא…

Tagged שחר דויטשPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.