סטודנט ישראלי בבייג'ין, יומן מסע (חלק ג') – שחר דויטש

סטודנט ישראלי בבייג'ין, יומן מסע (חלק ג') – שחר דויטש

ביום השלישי של השבוע הבינלאומי בסין ביקרנו באוניברסיטת פקינג, באזור האולימפי ובמוזיאון השוקולד. בערב, נשאר גם זמן לבלות במועדון ריקודים בייג'ינאי.
היום השלישי – יום החינוך והספורט

לקום בבוקר השלישי ברציפות בשעה 7 בבוקר, לאחר שישנת 3-4 שעות בלבד. וואו, איזו מסיבה, אפשר להתרגל לזה. כך חשבתי… שוב הלכתי לארוחת הבוקר יחד עם חברי האסטוני, כהרגלנו, וטעמנו ממטעמי הבוקר – אורז עם חביתה ועגבניה, ביצים קשות, לחם מטוגן ולחמניות אורז. מהדבר המוזר שנראה כמו אטריות טופו קרות בירקות – לא העזתי לגעת, לפחות לא בשלב מוקדם זה. עד כאן…

שעה 8:30 והנה אנחנו כבר כמעט מוכנים ליציאה, מנסים לתפוס עוד כמה רגעים של מנוחה לפני היום הארוך שלפנינו במסגרת השבוע הבינלאומי הסיני. ב8:50 קמים מהתנומה לעבר הלובי לחכות לחבר'ה האחרים מהתכנית ולמארגנים הסינים. היום פנינו מועדות לעבר כמה מקומות מעניינים במיוחד. מתחילים באוניברסיטת פקינג (או אוניברסיטת בייג'ין), ממשיכים לאווירה ספורטיבית ומסיירים בסביבות האיצטדיון האולימפי הנקרא "קן הציפור" (The bird's nest) ובריכת השחייה האולימפית הנקראת "קוביית המים" (The water cube). מקנחים את היום במוזיאון השוקולד החדש ליד האזור האולימפי שנפתח ממש באותו יום. כן כן, ממש לכבודנו (בכאילו. אבל נחמד לחשוב על זה כך). לאחר-מכן, לבילויי הלילה של הבייג'ינאים במועדונים, נקדיש פסקה מיוחדת.

יצאנו בהליכה רגלית בקור המקפיא של ינואר בבייג'ין לעבר אוניברסיטת פקינג, הנמצאת מרחק של כרבע שעה מהמלון שבו התאכסנו. זה היה היום בו על כל אחד מחברי המשלחת, בין אם יחיד או קבוצה קטנה, לעשות פרזנטציה על המדינה שלו – התרבות והמנטליות, אתרים מעניינים באותה מדינה, אקלים, נתונים דמוגרפים. בקיצור, דיפלומטים ליום אחד. נכנסנו לאוניברסיטת פקינג והתרשמתי מאוד. מעט על האוניברסיטה – היא נבנתה על חורבותיה של חצר פקידותית רבת-עוצמה בשושלת הצ'ינג (Qing). מבנה האוניברסיטה נשאר עדיין המבנה בסגנון המסורתי הדומה למבנה העיר האסורה.

אחרי שכמה חברי משלחת הציגו את הפרזנטציה שלהם, הגיע תורנו – החבר'ה הישראלים. הרגשנו מתוחים. למרות שזה היה שבוע בינלאומי לא ממש רשמי, עדיין התרגשנו להיות השגרירים ושהכל יילך כמו שאנחנו רוצים. התחלנו להציג את הנתונים היבשים על האוכלוסייה הישראלית ועל התרבות וההיסטוריה באופן זריז למדי. "נתקענו" דווקא על הפרזנטציה של האתרים התיירותיים בארץ בהקשר לאקלים הייחודי שלנו ולשטח הגיאוגרפי-טופוגרפי שכל אתר נמצא בו.

המשכנו בתיאור ארצנו והסברנו לכל חברי המשלחת האחרים כי ישראל אמנם מדינה קטנה, אך היא ייחודית וניתן למצוא בה סוגים רבים של אקלים ושטחים גיאוגרפיים. הראנו את ים המלח כמקום הנמוך בעולם וכאטרקציה ייחודית לישראלים ולתיירים כאחד, את הכותל המערבי כמקום החשוב ל3 הדתות המונותאיסטיות, הגליל הירוק והפורה עם ים כנרת – אותו ים שישו הלך על מימיו, אילת – עיר "נווה המדבר" בדרום הארץ, ועוד ועוד. הזכרנו גם את ישראל כמובילה בתחום ההיי-טק ובתחום השקייה החקלאית. התרשמות חברי המשלחת הייתה טובה מאוד ולאחר הפרזנטציה רבים שאלו עוד כדי לדעת לגבי המקומות שהראנו והמידע ששיתפנו. הרגשנו גאווה ישראלית!

סיימנו כל אחד להציג את המקום שממנו הגיע ויצאנו לסיור במתחם הענק של האוניברסיטה עם כל הפגודות והגנים שבו. המתחם מרשים למדי ומשתרע על פני אזור נרחב ביותר. הסטודנטים הסינים הסבירו לנו מעט על ההיסטוריה של המבנים השונים והגנים תוך כדי הסיור ולאחר מכן הלכנו לחדר האוכל של הסטודנטים הסינים, לאכול קצת כמו שהסטודנטים אוכלים. אכלנו נודלס עם עצמות עוף המכוסות ממש ממש טיפה בבשר – דבר שלא הייתי רגיל לאכול, מאחר ואני אוכל שניצל או המבורגר בארץ. אכלנו והרגשנו אווירה סטודנטיאלית באוויר. היה מאוד מעניין להיטמע לרגע בחיים אלו ולחשוב שאתה סטודנט מן המניין באוניברסיטה שבסין. חדר האוכל היווה עבורי סממן נוסף של תרבות האוכל הסינית, במישור הסטודנטיאלי כמובן.

בצאתנו מהאוניברסיטה הענקית הזו, המשכנו וירדנו לתוך נבכי מסדרונותיה של תחנת הרכבת התחתית ששכנה קרוב מאוד לשם ולקחנו רכבת לאזור האולימפי. אחרי שמבינים את העניין, מאוד פשוט לנסוע ברכבת התחתית בבייג'ין. האזור האולימפי שנבנה לקראת אולימפיאדת בייג'ין 2008, היה חדש ומחודש. קווי הרכבת התחתית באתר היו חדישים ביותר, מנצנצים ומבריקים. כשיצאנו החוצה מתחנת הרכבת התחתית, התגלה לפנינו מראה מדהים – איצטדיון "קן הציפור". איצטדיון זה הוא הישג נוסף של הסינים על כך שבנו אותו בזמן כה קצר לקראת האולימפיאדה והוא בהחלט נראה כמו קן של ציפור העשוי זרדים. המשכנו ללכת בכיוון האיצטדיון, לאורך הטיילת הארוכה, וראינו לפתע את "קוביית המים" – מבנה ריבועי שנראה כמו קובייה כחולה גדולה אחת, המחולקת ליחידות קטנות יותר. 2 המבנים, ששכנו זה לצד זה, נראו מופלאים. למרבה הצער, לא ניתן באותה העת להיכנס לתוך שני המבנים, אך עדיין הייתה זו חוויה מדהימה להיווכח בעוצמה האדירה שהקרינו המבנים הסיניים ויופיים המרהיב.

כשסיימנו להצטלם עם המבנים ולהתפעל מהם, יעדינו הבא היה מוזיאון השוקולד החדש, שנפתח ממש באותו יום ואשר שכן ממש ליד האזור שטיילנו, אזור המבנים האולימפי. "מוזיאון" הוא מילה ארכאית מדי מכדי לתאר את המוצגים שהיו שם. נכון יותר לתאר זאת כגלריית שוקולד המתמקדת בעיקר במוצגים של מבנים ומוצגים היסטוריים-תרבותיים סיניים ובנושאים מעניינים נוספים. ניתן היה לראות דגם משוקולד של החומה הגדולה ואפילו דגם מוקטן של חיילי הטרה-קוטה, שבמקור נמצאים בשיאן, אך כרגע היו שם ועשויים כולם משוקולד. מדהים היה לראות את העבודה שעשו על פניהם – כל חייל עם פנים שונות מזה שלידו ממש כמו במוצג האמיתי בשיאן. עוד ניתן היה לראות משחק לוח סיני שעשוי משוקולד, חיות מגלגל המזלות הסיני עשויים שוקולד ועוד דמויות וסמלים מהעולם הסיני. זו הייתה חוויה מרעננת במיוחד ואף טעימה, לאור הדוכנים שהיו במתחם האוכל של המוזיאון בהם ניתן היה לקנות ממתקים מסוגים שונים. מומלץ.

לקראת החזרה, כבר היינו רעבים במיוחד, ולכן כהרגלנו בשעה 6 אחר הצהריים, כהרגלו של הסיני הממוצע, הלכנו לאכול במסעדה סינית טעימה במיוחד. מסעדה זו הייתה קרובה לאזור המלון. המנות היו רבות ומגוונות וכללו נודלס עם עוף מתוק-חריף, חזיר ברוטב סויה מתוק-חריף שאותו לוקחים ומצפים בטופו (את החזיר לא אכלנו מפני שאמרנו לשאר חברי המשלחת שאנחנו אוכלים כשר. לאחר מכן די התחרטתי על כך…), לחמניות אורז מתוקות עם רוטב חלב סמיך ומתוק לטבילה – הקינוח הפופולרי והאהוב ביותר על כולם, חתיכות תפוח עץ בציפוי קרמל, מרק תירס, אפונה ברוטב סויה, בשר בקר ברוטב אדום פיקנטי-חריף, מרק ירקות עם חביתה ועוד מטעמים. המנות לא ניתנו בסדר של מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח, אלא בסדר אקראי – שכן בסין הדגש הוא על הרמוניה של טעמים הנוצרת מאכילת מנה חמוצה אחרי חריפה, או מתוקה אחרי חמוצה. נשמע מוזר אבל בעיני זו הצלחה, אני מאמץ בחום את ההרגל הזה. הייתה הרמוניה לאחר הארוחה והיה גם אושר.

אמרנו חיי לילה? אמרנו בייג'ין! לא תיארתי לעצמי שבייג'ין היא עיר כל כך מורכבת ומרתקת – שילוב בין מסורתי ומודרני, חדש וישן, תרבות עתיקה עם תרבות צעירה ותוססת, הלך רוח רגוע בשילוב תזוזה ודינמיות. באותו ערב החלטנו כולנו, חברי המשלחת הזרים והסינים,ללכת לאחד המועדונים בבייג'ין. נסענו בכמה מוניות והגענו למתחם בילויים של מועדונים. המועדון הראשון שנכנסנו אליו היה ה-Vics. זהו אחד ממועדוני הבילויים הטובים שראיתי, לעומת מועדוני הלילה של הבליינים התל-אביביים. מי שמכיר את מועדונים טובים בנמל תל-אביב למשל, יאהב עד מאוד את המועדונים בבייג'ין. התפלאתי לגלות את הצד הזה של בייג'ין ועד כמה המועדון היה ברמה בינלאומית – חדש לגמרי, נקי ביותר, שירות השארת תיקים בחינם, מאבטחים ששומרים על סדר, התנהגות הולמת מצד המבקרים – פשוט האידיליה לבליין האולטימטיבי. נכנסנו למועדון וגילינו שיש בו כמה אולמות ריקודים וכמה ברים. התרשמנו מאוד, כולנו.

התחלנו לבלות ולא הרגשנו את הזמן עובר. שתינו בירה והרמנו לחיים, לחיי השבוע הבינלאומי המוצלח. מחירי הבירה והאלכוהול נשארו יקרים, בברים של מועדוני הלילה בבייג'ין, אל דאגה. אך בציון כולל הייתי נותן למועדון 10 פלוס. ממש נהנינו שם והיינו עד 2 לפנות בוקר, משהו כמו 4-5 שעות. הזמן טס כשנהנים עם שירי ליידי גאגא…. חזרנו מותשים ועייפים לבית המלון ונפלנו רצוצים על המיטות. עוד יום עבר בהצלחה. פשוט LIKE.

המשך השבוע הבינלאומי בכתבת ההמשך הקרובה הבאה…

שחר דוייטש בטיילת הארוכה המובילה לקן הציפור ולקוביית המים