פנינה על "דרך הסוסים והתה"- העיירה העתיקה שאשי (Shaxi)

 

דרך הסוסים והתה

茶马古道 "דרך הסוסים והתה"– דרך מסחר עתיקה (נקראת גם "דרך המשי הדרומית") בת מעל ל-1000 שנה, ויש האומרים מעל 2000 שנה, בין דרום יונאן לטיבט ולמרכז אסיה. שתי הסחורות המרכזיות שנסחרו, כמשתמע משמה של דרך המסחר, היו תה פואר (普洱茶, Pu-Er) וסוסים.

תה פו-אר, הוא תה יחודי הגדל באזורים החמים – סב- טרופיים שבדרום חבל יונאן, לא רחוק מגבול לאוס. בניגוד לתה הירוק הנקטף משיחי תה קטנים, תה הפואר המשובח נקטף מעצי תה גבוהים ועתיקים והוא נחשב בעל סגולות רפואיות רבות. התה עובר תהליך תסיסה טבעית במגע עם האוויר וטעמו משתבח עם השנים, בדיוק כמו יין טוב. צורתו של התה גם היא יחודית, הוא נדחס למעין "עוגות תה", נערם בחבילות של שבע חתיכות עטופות בנייר ונעטף שוב בקליפת גזע של עץ ממשפחת הדקליים. כל זאת על מנת שיקל להעמיסו על הסוסים שהובילו את הסחורה שבועות רבים בדרכים ההרריות בין יונאן לטיבט. הסחורות הועברו בשיירות סוסים ובמקומות מסוימים שבהם סוסים לא יכלו לעבור נשאו את הסחורות סבלים.

תה

תה

התה בעל ערך גבוה לתזונתם של הטיבטים- הטיבטים שחיים באזורים גבוהים וצחיחים, אינם מסוגלים לגדל ירקות או פירות והם מרבים לאכול בשר. שתיית תה הפו-אר מעודדת חילוף החומרים ופירוק השומנים בדם ועל כן המשקה הנפוץ בטיבט הוא תה חמאת היאק (yak butter tea), שנעשה על ידי בישול חמאת היאק עם הרבה עלי תה. הסחורה שהסינים ביקשו בתמורה הייתה בעיקר סוסי הפוני הטיבטיים, המותאמים היטב לנשיאת משא בדרכים ההרריות והיוו כלי תחבורה הכרחי גם לצבא הקיסרי. בדרכים אלו התפתח כמובן גם המסחר במוצרים חיוניים אחרים כמו מלח, תרופות טיבטיות (כגון 虫草 Cordyceps sinensis ) ופרוות בעלי חיים.

דרך זו גם יצרה קשר הדוק בין הקבוצות האתניות השונות בתוך סין (הסינים בני ההאן ומיעוטים כמו נאשי, באי, אי, ליסו, הוי – מוסלמים) וכן עם טיבט ומרכז אסיה. לאורך הדרך התפתחו עיירות שסיפקו שרותים שונים- מבתי בתי הארחה ומסעדות לסוחרים ועד שווקים ססגוניים, מקדשים ובימות תאטרון.

סינים בני ההאן

אחת העיירות על דרך זו היא שאשיShaxi 沙溪העיירה שזכתה לשימור כחלק מפרוייקט של הממשלה המקומית עם ארגון שוייצרי, Swiss Federal Institute of Technology Zürich (ETH) , הייתה מרכז מסחרי עוד מתקופת שושלת טאנג (מאה 7-10) והגיעה לשיא פריחתה בזמן שושלות מינג וצ'ינג (מאות 14- תחילת 20). בתחילת המאה ה-20, עם השינויים מרחיקי הלכת שעברה סין, דעך המסחר על דרך עתיקה זו והיא נשכחה. שאשי היא שריד חי מ"דרך הסוסים והתה". בסיבוב בין רחובותיה מרגישים שהזמן בה עצר מלכת. אף על פי שמימדי העיירה העתיקה קטנים, עדיין אפשר לראות את הבתים המסורתיים הבנויים עץ וקירות בוץ, את התאטרון, המקדש המרכזי וכן מקדשים של הדת המקומית של מיעוט הבאי(Bai) . פרוייקט השימור הצליח לשמור על צביון המקום ועל המרקם העדין שבין אתר תיירות בעל חשיבות היסטורית לבין כפר חקלאי, דבר שנראה שהפיתוח הסיני בערים אחרות מתקשה בו.

בניגוד לעיירות האחרות על "דרך הסוסים והתה" כמו דאלי וליג'יאנג שנשטפו בנהר התיירים הסיניים ושינו כבר הרבה מצביונם המקורי, בשאשי חיים עדיין מקומיים, וזה לא מראה נדיר לצפות בכפרי מוביל את הבופאלו בדרך לשוק הבהמות (ביום שישי) או את האווזים בדרך לטבול בנחל (יובל של נהר המקונג) שממזרחית לעיירה. עסקים קטנים של תיקון אופניים, מספרה קטנה ודוכני מזון מקומי עדיין מצויים בשפע.

בכל יום שישי בבוקר העיירה השקטה מתעוררת והסוחרים המקומיים ובני הכפרים השכנים מגיעים אליה למכור את מרכולתם ולסחור בבהמותיהם. זהו שריד חיי לתקופת פריחתה של שאשי כתחנה ב"דרך הסוסים והתה".

שאשי (2100 מ') ממוקמת בעמק מרהיב, מסביבה כפרים והיא מוקפת בהרים, נתון שהופך אותה למרכז אידאלי לטרקים קצרים וארוכים באזור. האטקרציה המרכזית באזור שאשי היא ללא ספק Shibao shan 石宝山 (stone treasure Mt.).

הפסל שאשי

המקום היווה מרכז עליה לרגל למאמינים הבודהיסטיים בו נחצבו בסלע (מתוארך למעל ל-1300 שנה) דמויות מן הפנתיאון הבודהיסטי וכן של מלכים מתקופת ממלכת נאן- ז'או וממלכת דאלי (Nanzhao & Dali kingdoms) , ממלכות עצמאיות ששלטו באזור מהמאה ה-8 ועד לבואו של קובלאי ח'אן, נכדו של ג'ינג'יס חאן, שכבש את האזור והכפיפו תחת שלטון האימפריה המונגולית. הממלכות הללו קיבלו את הבודהיזם מהודו ומדרום מזרח אסיה ורבים מהמלכים לאחר שהעבירו את שרביט המלוכה לצאצאיהם הפכו לנזירים. בנוסף ישנו מקדש יפה שהוקם בצלע ההר וסביבו שוכנים קופים רבים. לאזור ניתן להגיע ברכב או ברגל, טיול שדורש מספר שעות הליכה.

העיירה העתיקה שאשי

Tagged גילי שיינרPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.