מקדש השמים, טְיֶן טָאן

מקדש השמים, טְיֶן טָאן
מתוך הספר: סין – מדריך למטייל. מקומות, הקשרים, סיפורים. מאת: דן דאור / יגאל צור
(התיאור המלא נמצא במדריך למטייל בסין)

כל התמונות צולמו על ידי יגאל צור

מקדש השמים

מבנה יפהפה ומרשים זה בדרום העיר (קצת מזרחה לציר המרכזי) הוא מקום הפולחן הקיסרי החשוב ביותר: כאן, פעמיים בשנה, קיימו בן־השמים ופמלייתו את הטקסים המכוננים את העולם והקיסרות.

הקיסר יונגלה החל את בניית מקדש השמים ב־1406, והיא נמשכה 14 שנים. התכנון ביטא את התפישה המסורתית, שהאדמה מרובעת והשמים עגולים. (מאותה סיבה היו המנדרינים לובשים כיפות עגולות וסנדלים מרובעים, ובמטבע העגולה היה חור מרובע. מצפון למקדש הלאמה יש פארק בשם די טאן, במקום שבו עמד מקדש האדמה, המקבילה הארצית למקדש השמים, והמזבח שלו היה כמובן מרובע).

מקומו של המקדש נקבע בדרום העיר, משום שהשמים הם יאנג (העיקרון הזכרי) ובדרום (שהוא בסימן הכוח הפועל של האש), היאנג נמצא בשיאו.

החומה החיצונית (1.7 ק"מ ממזרח למערב ו־1.6 ק"מ מצפון לדרום!) מרובעת בחלקה הדרומי וחצי־מעגלית בצפון. המבנים עגולים, הרעפים כחולים והמשטחים הם שיש לבן. הספרה 9 עומדת ביסוד המבנה, שכן מבין מספרי הפרט (יאנג), 9 הוא הגבוה ביותר (בספר התמורות 9 הוא סימן היאנג המתחלף), ולכן הוא המספר של הקיסר.

התיאור של שלושת המבנים החשובים ניתן מדרום לצפון.

מזבח התל העגול (הואן־צְ'יוֹ־טאן) בנוי בשלושה מפלסים עגולים סביב ציר משותף (כל שלושת המבנים בנויים בדומה, כך שסיכום שלושתם הוא 9). הקוטר התחתון 21 ג'אנג (יחידת אורך השווה בערך ל־3 מטרים), האמצעי 15, והעליון 9. לכל המספרים במקדש (מספר המדרגות, מספר המעגלים ומספר האבנים המשובצות בכל מעגל וכו') יש משמעות סמלית לפי "ספר התמורות". האבן המרכזית נחשבה למרכז היקום.

אולם כיפת השמים הקיסרית (הואנג־צ'יונג־יו') מוקף בחומה עגולה פתוחה לדרום. שימש למעשה כמחסן ללוחות־האבות ששימשו בטקס. הלוחות החשובים של הקיסרים הוחזקו בבניין העגול ולוחות של רוחות פחות חשובות במבנים הצדדיים.
גובה האולם 19.5 מטר וקוטרו 15.6 מטר. נבנה לראשונה ב־1530 ושופץ ב־1752 וזה שומר על יופי העיטור המקורי (את הצבעים מרעננים מדי פעם).

לפני האולם שלושת אבני ההד: הראשונה מחזירה הד אחד, השנייה מחזירה פעמיים הד והשלישית שלוש פעמים. את האולם מקיפה חומת לבנים עגולה שצִדה הפנימי נקרא הקיר של הקול החוזר. הקול מתגלגל לאורך הקיר, ואפשר לשמוע גם את מי שלוחש אל הקיר במרחק, מעבר לחומת ברושים עתיקים.

אל האולם הבא מוביל משטח מוגבה, המתרומם במתינות כלפי צפון, משטח זה עשוי לוחות שיש קמורים ואורכו 360 מטר.

אולם התפילה לשנת־ברכה (צ'י־ניאן־דיין), המבנה הצפוני הוא דוגמה יפה ביותר לאדריכלות העץ הסינית. הוא נבנה ב־1420, שופץ ב־1751 ונבנה מחדש ב־1889 לאחר שנשרף בפגיעת ברק. מספרים שנדל טיפס עד לעיגול המוזהב, שבקצה גג המבנה, ובגלל חוצפתו פגע בו ברק. 30 פקידים שנמצאו אשמים במחדל הזה הוצאו להורג, הבנייה חודשה ונמשכה ארבע שנים. בסין לא היו די עצים גדולים לעמודים המרכזיים, כך שאת בולי העץ המתאימים הביאו ב־1890 מאורגון שבארה"ב.

האולם ניצב על מרפסת תלת מפלסית, ששמונה גרמי מדרגות מובילים אליה. כל מפלס מתוחם על־ידי גדר אבן מגולפת. בין גרמי המדרגות לוחות שיש המגולפים כרגיל בדרקונים, פניקסים ועננים. גובה האולם 38 מטר וקוטר התקרה 30 מטר. למבנה שלושה גגות הבנויים זה מעל זה, לסמל את השילוש הקונפוציאני שמים, אדמה ואדם. למבנה 28 עמודי תמיכה, המחוברים מעשה נגר, ללא מסמרים. ארבעת המרכזיים מסמלים את עונות השנה (19.2 מטר גובהם). שאר 24 העמודים מסמלים את 12 הירחים ואת 12 אשמורות היממה. למעשה אין למבנה קירות אלא רק דלתות מסגרת, שאת כולן אפשר היה לפתוח (היום פותחים רק אחת). במרכז האולם אבן עגולה "אבן הדרקון והפניקס", אם כי קשה לזהות את דמויות החיות. על כיסאות המלכוּת היו מניחים את לוחות האבות, שהביאו לכאן מאולם כיפת השמים הקיסרית (מה שמוצג שם כיום אלה העתקים, וגם לא ברור שזה אמנם היה הסידור).

בחצר התחתונה יש אולם קטן, שבו תצוגה של כלי נגינה עתיקים ובובות של תזמורת קיסרית. בין הכלים אבני־נגינה ופעמוני ברונזה.

מקדש השמים

בדרך אל השער המזרחי יש חלק מקוּרה, וכל החלק הזה של הגן הוא מקום חביב על שחקני שח־סיני, קלפים, אופרה של חובבים, וריקודי זוגות. בין העצים אפשר לראות כל היום, ובעיקר בבוקר, מתעמלים בצ'י גונג, טאי צ'י וכו'.

מתעמלים