ארכיטקטורה בסין: קריאה בשפת האמצעים החזותיים. סיור וירטואלי בגלריה של תמונות

קשה לבחור מתוך שישים ושישה אלף צילומים שאספתי בשיטוטיי בסין. בחרתי כאן בייצוגים אדריכליים בולטים, בהנחה שהם נגישים למבקרים בסין.* כל ייצוג חזותי מבטא "שפה", "שיח" ו"סיפר" [נרטיב] באמצעים רטוריים. ההערות שלי מנסות לפרש את הייצוג האדריכלי בהקשר חברתי-תרבותי.

ארכיטקטורה צרובה בתודעה הסינית. אין מקום יישוב נשוא-כבוד ללא פגודה –Tǎ. בתמונה: הפגודה המערבית בקונמינג, בירת יון-נאן בדרום סין בסגנון שושלת טאנג, כפי שנבנתה בסוף המאה השמינית ונבנתה מחדש בשנת 1882. מפעל הנדסי ואסתטי של בנייה, כמו גם מפעל תרבותי-פוליטי של הפצת דת, מלכדת שטחי ארץ רחבים. שלוש עשרה שכבות מדורגות. ציר מרכזי רחב מכותר בגגות, בתפקיד מרזבים, מכונפים אל על. הצריח חרוטי, ובראשו קישוטי ברזל "כולאי-שד", קרי: קליע-ברק. הפגודות, כפי שעוצבו בסין, שייכות לכתב היד הראשוני של האדריכלות הסינית.

 

הצהרה פוליטית באמצעות אדריכלות בשפה חזותית. אקסטרה-לארג'. המרחב הפתוח והגלוי במרכז הרפובליקה העממית של סין שהוקמה בשנת 1949. נִרְאוּת הכוח, אחרי מלחמת אזרחים מרה ואחרי שנים ארוכות של חולשה לאומית. בצילום כיכר טיאנאנמן בימים אסורים לביקור. מראה מכיוון העיר האסורה. מימין, בצלע המערבית, ההיכל הגדול של העם בסגנון ניאו-קלסי (הוצג במלואו בתמונה הקודמת). משמאל, בצלע המזרחית, המוזיאון הלאומי בסגנון מהודר וסובייטי [מתנצלת על מגבלות הצילום]. במרכז מתנשא תורן הדגל, בהמשך: אנדרטת הגיבורים כאובליסק ומָאוּזוֹלֵאוֹם לזכר מאו דזה-טונג המרפרר [מחקה?] את מבנה הזיכרון לנשיא לינקולן בוושינגטון. מתחם-מבצר מלבני בסגנון בייג'ינג. כל בניין בכיכר מושפע מסגנון של אדריכלות מערבית אבל ביחד מתקבלת כיכר בגודל סיני עצום מימדים, עם סדר קומוניסטי שרוחות רפאים מנשבות בו. רצף של טראומות מהדהד בכיכר. מבנים היסטוריים שנהרסו כדי להעצים את מרחב הכיכר; התגודדות המונים מאורגנים בהפגנות יזומות; אירועי 1989 והשכחתם. אלפי תיירים סינים וזרים מבקרים בכיכר מדי יום. זהו המקום המצולם ביותר בעולם. בידוק ביטחוני בכניסות. סקוואר זה לא פיאצה ולא פלאזה.