הקדמה: חשיבות התרבות בעולמינו.

אחת התעלומות הכי מעניינות, המבוך המסקרן והמפתה ביותר, הניסיון שלנו להציץ לתוכו ולנסות לפתור אותו, השאלות שנשאלות על ידנו כבר אלפי שנים, ההבדלים הקיצוניים בגישה ובקבלה, ההערצה וחוסר היכולת להבין פרט קטן מכל זה היא סין- הארץ, המדינה והעם. יש לנו אלפי שאלות שנשאלות כל יום על סין, ואותה כמות של תשובות שלא מספיקות לנו כדי לספק את כל המידע שיצייר לנו את התמונה השלמה של סין.

מגוון הנושאים שנלמדים היום על סין כוללים כמות אדירה של חומר מדעי ומייצג לנו עובדות מעניינות ונרחבות, הסרטים האמריקאיים, המטיילים בסין ואנשי העסקים שמנסים עוד יותר להסביר לנו על המדינה המופלאה הזאת, כאשר כל נושא הוא מדע שלם שבא לעזור לנו להבין את ההיסטוריה המרתקת וההישגים העכשוויים של סין.

נראה לנו שמאז ומתמיד ניסה העולם המערבי למצוא תשובה לשאלה מהי סין ובמה היא שונה מהמערב. במאמר זה אני הולכת להסביר את החשיבות של הבנת התרבות שלנו והבנת התרבות של סין. אם נסתכל מבחינה היסטורית, הרי שמערכת היחסים בין סין לבין המערב הייתה מעורערת עד ה- 20 שנים האחרונות, ואפילו היום מערכת היחסים היא לא כפי שהמערב, במאה ה- 19, חזה שתהיה.

כוונתי, שמבחינה היסטורית, כאשר בריטניה נכנסה לסין במאה ה 19, למטרות סחר, היא לא ניסתה להבין את התרבות הסינית. למעשה, הגישה הדיפלומטית ביחסים הבינלאומיים, עד שנות ה 50 של המאה ה 20, הייתה דיפלומטיה סמכותית, שמבוססת על חוקים ספציפיים, כלומר לא היה ניסיון ממשי להבין את התרבות של הצד השני.

לדבר על דיפלומטיה זה אינו דבר של מה בכך, היה ניסיון מצד מדינות המערב להבין את התרבות של מזרח אסיה, אפריקה ושל המזרח התיכון, אבל למידה והבנה של התרבות שהיא לא שלנו דורשת הסתכלות עמוקה גם על התרבות המערבית מבפנים. החשיבות בהבנת התרבות הוא קריטי ומעלה שאלות רבות אחרות, כאשר הבולטת ביותר היא האם ההתפתחות של סין הייתה יכולה להיות שונה אם המערב היה מנסה ללמוד על תרבותה מזווית שווה, וכאן אני לא מדברת רק על סין, אלא על כל המדינות שרואות את עצמן כחלק מהמדינות הכבושות בתקופת האימפריאליזם.

במאמרים שלי אני הולכת לדבר על התרבות הסינית, על המדינה הסינית, על השפה, על הקשיים, על מערכת החוקים הסינית, על מערכת בתי הכלא, התפיסות הדתיות, תפיסת הגוף והיופי בסין ועל כל הדברים שהופכים אותנו לעם. את כל זה אני אעשה בהשוואה אלינו מנקודה שווה, כדי שנוכל ללמוד עוד יותר על התרבות שהיא לא שלנו, על הדומה ועל השונה.

דרך הלמידה על התרבות ששל האחר נוכל ללמוד עוד יותר על התרבות ממנה אנחנו באים, נוכל להבין כיצד ניתן לתקשר עם הצד השני טוב יותר ברמה האישית, ברמה העסקית וברמה הבינלאומית. חשוב לי לציין שכשאני משתמשת במונח השוואה תרבותית, אני לא מתכוונת לעשות השוואה של מה טוב ומה רע אצל כל אחד מהצדדים, אלא לבצע השווה מדעית על התרבות כדי שיהיה לנו נוח יותר להבין, קל יותר להאמין ולהתחבר ומעל הכל כדי להביא אותנו לחשוב קצת אחרת.

כבני אדם אנחנו אוהבים לבצע השוואות, בעיקר של טוב או רע. כולנו מכירים את המושגים: "שם יותר טוב", "המדינה ההיא יותר טובה", "שם עובדים יותר טוב", "שם קל יותר להצליח ולעשות כסף", "הם ברברים", "המדינה ההיא מזעזעת", "שמעת על הדבר הנורא שקרה ב.." ונראה לי שהבהרתי את הרעיון.

בעקבות הדעות הקדומות שיש לנו והתקשורת שמחזקת את דעותינו, קשה לנו מאוד להשתחרר ממה שאנחנו חושבים שאנו מכירים. אני רוצה לקחת אתכם לשלב הבא ולנסות להבין, לחשוב ולפתח סובלנות וסבלנות כלפי עצמינו וכלפי האחר.

במאמר הבא שלי אדבר על חלק מתפיסת הגוף הסיני ועל אחר העונשים הפופולאריים בסין.

מאמר 1:

האם בסין מותר להסתפר ומה הוא אחד העונשים הפופולאריים בסין עד המאה ה 20?

השאלה "האם בסין מותר להסתפר?" נשמעת ביזארית, הרי איפה אסור להסתפר, המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש היא שזה מצחיק ומזעזע, כי הרי השיער שעל הראש שלנו שייך לנו, אז למה שיהיה אסור לגזור אותו. לאחר מכן כמובן עולה המחשבה, האם זה בגלל האופנה, ואם כן, אז למה השימוש במילה "אסור"?משאלה זו נובעת השאלה העיקרית על התרבות הסינית, עליה מבוססים הרבה מאוד חלקים בתרבות הסינית, בין היתר, מערכת החוקים והענישה בסין, היא- למי שייך הגוף של הסיני?

הדת הסינית, המהות, הפוליטיקה והתפיסה הסינית באים מהקונפוציוניזם. במאמר זה אני הולכת לדבר על מה שעומד מאחורי הקונפוציוניזם ולנסות להסביר היבט אחד מתפיסת הגוף בסין וממנו לספר את אחד העונשים הנפוצים שהיו בסין עד המאה ה 20. על מנת לענות על השאלה הראשונה אני רוצה ללכת איתכם להיסטוריה ולהסביר את תולדות תפיסת הגוף בסין.

לפי קונפוציוס, שהיה אבי הקונפוציוניזם והמייסד של החוקים התרבותיים והפוליטיים בסין, הגוף של האדם הסיני שייך להוריו. לפי מערכת היחסים של קונפוציוס, בסין לאינדיבידואל יש מקום שונה מהמערב. במשפחה הבן חייב את חייו להוריו ובחברה הוא חייב את חייו למדינה. יש מערכת יחסים מאוד מובנית לפי הקונפוציוניזם שמבטלת (כפי שהמערב מנסח זאת), במידה מסוימת, את האינדיבידואל בסין.

בגלל שהאדם הסיני שייך להוריו אסור לו לפגוע או לפגום באף חלק בגופו, גם לא בשיער. כאן באה ונשאלת השאלה, אז איך שבכל הסרטים הסיניים או על סין, שאנחנו מכירים, הם הולכים עם חצי ראש מגולח או עם שיער קצר. ההסבר לכך נובע בחדירה של תרבויות אחרות לסין והמגע ביניהן.

עד המאה ה 19, הסיניים לא יכלו לגזור את שיערם מתוך כבוד להורים. במאה ה 17, פלש שבט המנצ'ורים לסין והשתלט עליה. הם היו אלה שקבעו את החוק לפיו הגברים הסיניים חייבים לגלח את החלק הקדמי של ראשם. מכאן הסרטים שבהם אנו רואים את התספורת הזאת,מעידה על שושלת הצ'ינג ששלטה בסין. התספורות הקצרות שיש בסין היום באו מהמגע שלהם עם המערב. אני רוצה לציין את החשיבות שנמצאת בהכרת התרבות הזרה. המנצ'ורים הכירו את התרבות הסינית ואת החשיבות שישי לכבוד המשפחה בסין, הם ניצלו את הידע הזה כדי לפגוע בצורה זו באוכלוסיה הסינית.

לאחר שהבנו כי הגוף של האדם הסיני היה שייך להוריו והפגיעה בו הייתה אסורה והביאה חרפה למשפחה, אני אתחיל להסביר על אחד העונשים הפופולאריים בסין- הקעקוע (אני רוצה לציין כי זה היווה כעונש בתרבויות נוספות). הקעקוע שימש כאחד העונשים במערכת החוקים הסינית, זה היה אחד העונשים הקלים ביותר ועם הכאב הפיזי הקטן ביותר. אז איך למעשה הקעקוע היווה עונש? הרעיון היה לפגוע בגוף שפוגע בהורים ובכבוד המשפחה, זה היה אות קיין, כאשר הקעקוע הנורא ביותר היה על המצח. עונש זה ניתן בדרך כלל על פשעים קטנים כמו גניבה.

אני רוצה לציין שכל מערכת החוקים הסינית מבוססת על תפיסת הגוף בסין וכי זה אחד הנושאים החשובים ביותר בתרבות הסינית. ככל שנלמד להבין יותר את תפיסת הגוף בסין, נוכל להבין טוב יותר את התהליכים שהתרחשו בסין ואפילו את היחסים הדיפלומטיים בינם לבין המערב לאורך השנים. הרי מהו האינדיבידואל- מה זה? האינדיבידואל זה גוף של כל אחד ואחת מאיתנו, השאלה היא למי שייך הגוף הזה בכל תרבות?

התפיסה המערבית, האמריקאית, היא תפיסת האינדיבידואל במרכז. ככל שאירופה השתחררה מהדת לאורך השנים היא נתנה מקום גדול יותר לאינדיבידואל, לאהבת הגוף של האדם לעצמו. הפערים בין תפיסת הגוף בסין לבין תפיסת הגוף במערב הם עצומים, אך אין זה אומר שבסין אין אהבה לגוף, או תפיסת אינדיבידואל, אלא זה רק שונה. הרי לא משנה כמה נרצה להפריד את עצמנו מהעולם, אנחנו בסך הכל אינדיבידואלים שחיים בתוך חברה מסוימת וכל חיינו אנחנו מנסים להיות חלק מחברה זו. בעיניי, בסין ההבדל היחיד מתבטא בכך שהם נולדים לחברה שהם חלק ממנה, אנחנו אולי חושבים שהם מחויבים להיות בתוכה, אבל כולנו בסופו של דבר מחויבים לחברה ממנה בנו ולחוקים החברתיים שמצויים בה.

אחד הסממנים הבולטים ביותר בתרבות היהודית זה הברית מילה, ברית בין האדם לאלוהים והטקס שכרוך בכך. מעבר לזה גם בתנ"ך יש לנו את הסיפור על שמשון הגיבור שאסור היה לו לגזור את שיערו כי בכך יפגע כוחו. השיער בתרבויות רבות נחשב לסממן של יופי, של חוזק ושל בריאות שמסמלים את האדם, כך גם בסין זה דומה ופתאום לא נשמע כל כך שונה.

עניין הקעקועים דומה מאוד למזח התיכון, גם בתרבות היהודית אסור לעשות קעקועים ואסור להיקבר עם קעקוע עד היום הזה. כך שגם פה מצאנו דמיון בין שתי תרבויות כה שונות אחת מהשנייה. הקעקועים במזרח אסיה הוא נושא מעניין מאוד בפני עצמו. כל מדינה במזרח אסיה שונה מאחת לשנייה. למשל ביפן אפשר לעשות קעקועים ואין בכך פגיעה בגוף או חוסר כבוד להורים. הקעקועים גם חדרו למאפיה היפנית במהלך השנים ובאים לידי ביטוי כסיפור חייו של כל אדם.

Tagged אוולין קורץPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.