להבין את סין ד' – הטאו – טל רשף

הטאו

במעלה ערוץ נהר היאנג-צה, על אחד ההרים שמצדדיו חי נזיר טאואיסטי.

לבוש בגלימת נזיר כהה הוא השתכן במערה אשר בה הוא מתרגל את דרך חייו, פועל באופן מתמיד לחוש את נשימת היקום, את הקצב של הטבע ולהתאים את עצמו אליו, לזרום איתו בהרמוניה. אין לו צורך בחפצים רבים, יש לו במערה את המעט הנדרש על מנת לאכול, להגן על עצמו מהקור ולישון. הוא חי את חייו בתוך תנאי הטבע ולא מנסה לשנות אותם.

צוות טלוויזיה אמריקאי שהגיע לצלם אותו גילה כי במערה, לצד הנזיר, התנחל קן של צרעות, והן באות ויוצאות וחיות את חייהן מהקן שלהן שבתקרה. הנזיר לא מגרש אותן משם, בכל פעם שהוא נכנס אל המערה הוא נצמד אל הקיר על מנת שלא לחסום את האור מפני הצרעות, והוא נע בה באיטיות תוך שהוא מתאים את עצמו למהירות שבה עפות הצרעות. הוא חולק איתן את המרחב, הוא משתלב איתן, הוא חי את הטאו.

"טאו" כפי שאנו מבטאים זאת במערב, או "דאו" כפי שזה מבוטא בסין, פירוש המילה טאו הוא "הדרך". מי שחי זאת מתמקד בדרך ולא במטרה. תורות חיים ודתות מציינות בפנינו בדרך כלל את המטרה אשר אליה עלינו לשאוף. תורת הטאו, לעומתן, שמה את הדרך במקום הראשון.

מה שחשוב הוא האופן בו הינך מתנהל, עצם ההצבה של מטרה, על פי הטאואיזם, הוא כבר טעות. הטאו נמצא בכל מקום, הוא הנשמה הפועמת של היקום, ומי שחי אותו, כמו הנזיר שתיארתי, מתמקד בלהקשיב לעולם, לחוש אותו, לראות את הדרך שמשתנה בכל רגע ורגע, ולפעול על פיה.

תחילת התורה הזאת מיוחסת לאדם שחי עוד בתקופתו של קונפוציוס, כלומר לפני כ-2500 שנה, ושמו לאו-צה.

פירוש השם הזה הוא "החכם הזקן": האם הוא באמת היה קיים? אולי זה שם סתמי שמאחוריו עומדים כתבים של אנשים שונים? חוקרים רבים מזהים את שורשי התורה הזאת בתפיסה השמאנית שהייתה נפוצה בסין ובסיביר בתקופות קדומות, תפיסה הרואה את האדם כחלק מהטבע, פועל על פיו וגם מפעיל אותו.

איננו יודעים מי באמת כתב את הספר ומניין הרעיונות שלו ואולי גם אין זה משנה. הדברים מיוחסים ללאו-צה והם כתובים בספר הנושא את השם טאו טה-צ'ינג, כלומר "ספר הדרך והסגולה". היה או לא היה.

מאז ועד היום מלווה הספר את סין, את הסינים, את העסקים בסין ואת התרבות הסינית.

מה אומר הטאואיזם?

ספר הדרך והסגולה מתחיל במלים הבאות:

"את הדרך האמיתית לא ניתן להגדיר במלים

כל שם שניתן לה יחטיא את משמעותה האמיתית

בלי שם והגדרה היא תחילת כל מה שקיים

מקור כל מה שבארץ ובשמיים"

תורת הטאו מכוונת אותנו אל מה שקיים בעולם ומפעיל אותו, אל מה שנמצא מאחורי כל הדברים

היא מפנה אותנו אל מהות שנוכחת בכל תופעה אבל לא ניתן להגדיר אותה במלים, היא מעבר למושגים האנושיים, בלתי אפשרי להסביר אותה במלים.

ישנו פרדוקס מסויים בלכתוב מאמרים ולהרצות בחוגי בית אודות דבר שאין להגדירו במלים.

הטאואיזם מפנה את האדם להקשיב פנימה ולהקשיב החוצה, להתבונן בעצמו ובעולם ולחיות על פי התנועה שיש בו, על פי החוק המרכזי שמפעיל אותו, על פי הדרך של העולם והאדם, על פי הטאו.

העולם בנוי מניגודים: יש אפל ויש מואר, זכרי ונקבי, יש יין ויש יאנג, לא צריך להתנגד לאחד ולהמליך את האחר, צריך להקשיב לריבוי הצלילים, לחיות בהרמוניה של הניגודים שממנה בנוי היקום.

צריך לחיות את החיים מתוך התבוננות והקשבה מתמדת, לזרום עם העולם ועם התנועה שיש בו, אין טעם לנסות להגדיר זאת במלים ומושגים, כי כשהגדרנו במלים – קיבענו את הדברים והתחלנו להתרחק מהדבר האמיתי.

צריך לחיות מתוך הקשבה, להיות פתוח, לחיות מתוך שלוה בלי מאמץ ולהתאים את עצמנו אל העולם, ולא להיפך.

האידיאל של ספר הדרך והסגולה הוא עקרון הנקרא בשם וו-וויי (Wu-Wei), עיקרון של פעולה מתוך אי עשייה: שב, התבונן, למד את הדברים והתאם את עצמך אליהם, והדבר הנכון כבר יקרה מאליו. אם תנסה לפעול ולכפות את עצמך על העולם – שום דבר טוב לא יצמח מכך.

מתוך העיקרון הזה צומחת למשל תורת הפנג-שואי, התורה המגדירה כיצד לעצב את סביבתנו. הסיני הטאואיסטי הבונה בית לא שואל את עצמו "כיצד אני רוצה שהבית יראה" אלא "איך צריך להיות הבית בנוי על מנת שהצ'י, האנרגיה של היקום תזרום בו בחופשיות".

הביזנס-מן הסיני שמביא את דרך הטאו אל התחום של תרבויות ועסקים מקדיש זמן להקשיב ולחוש את הדבר הנכון לעשותו.

הנזיר הטאואיסטי החי במערה בצלע ההר מקבל את נוכחותן של צרעות שבונות בה את הכוורת שלהן ומזמזמות סביבו, הוא זורם עם הנוכחות שלהן במקום להבריח אותן.

איש הטאי-צ'י לא מאמץ את גופו בחדר כושר ולא רץ למרחקים גדולים, הוא פועל בעדינות בתנועות הרמוניות שמאפשרות זרימה, שיש בהן הקשבה פנימה אל הדרך בה יכול הגוף לזרום עם נשמת היקום.

אל מול הדרך הקונפוציאנית, שעליה למדנו בכתבה הקודמת, דרך שמכתיבה ידע ולימוד וכללים, מציבה דרך הטאו תורה כמעט הפוכה לחלוטין, תורה השוללת כללים, ופוסלת כמעט כל מה שניתן לכתוב אודותיו בספרים. שתי הדרכים הללו ליוו זו את זו לאורך ההסטוריה, החסידים של כל דרך לגלגו ותקפו את האחרת, אבל בסין אין מקום לפנאטיות ולמלחמות דת, ושתיהן, ועוד אחרות, ליוו ועיצבו את תרבות סין במקביל.

כאמור השפעתה של תורת הטאו נוכחת עד היום. העקרונות של הטאו מצויים בבסיס של הטאי-צ'י, ברעיון היין-יאנג, בדרך הצ'י-קונג, בעקרונות שבבסיס הבישול הסיני והרפואה הסינית, ולמעשה בכל דרך של פעילות שהפיקה סין אי פעם.

בשבוע הבא: הקומוניזם הסיני.

Tagged טל רשףPosted in סין - מאמרים
עשינו מהפכה - כאן יכולה להיות המודעה שלך
אם לא תפרסם - איך יבואו

צור קשר

יש לכם משהו להגיד לנו? כיתבו לנו ונשמח לשמוע.